ספר שהוא סוכריה. קטן, כתוב נפלא.משעשע. לא רציתי שיגמר.
מזכיר את הקורה בעולמינו גם היום. יחסי הון -שלטון, בירוקרטיה ועוד.

קסם של ספר, הזוי, מקורי, גדוש ברעיונות מתחומים שונים ומשונים, לוגיקה, פילוסופיה, זהות ויחסיות, ואפילו מתמטיקה ומוסר.
ללא ספק ספר שמתאים לטווח רחב מאוד של גילאים (אם כי אני מודה שמהקריאה שקראתי בילדותי, חוץ מהדמויות ההזויות, לא זכרתי ממש את הסיפור עצמו). ההערות מסייעות להבין דקויות, משחקי מילים, אסוציאציות ודימויים שקשה להעביר בתרגום. וכן ניסיון לקרב לקורא את התרבות, על מגוון הופעותיה, שעל רקעה נכתב הספר, שבלעדיה קשה להבין את הרמיזות והפארודיות של קרול.

הדמות שאהבתי ביותר היא כמובן החתול צ'שר, והנה שני קטעים אהובים, מצוטטים, ומקפלים בתוכם רובדים של משמעות.

'הואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?' 'זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,' אמר החתול. 'לא אכפת לי כל כך לאן - ', אמרה אליס. 'אם כן, לא משנה באיזו דרך תלכי', אמר החתול.

'בבקשה אל תופיע ותיעלם בפתאומיות כזאת אתה גורם לי סחרחורת'. 'בסדר' אמר החתול, והפעם נעלם לאט מאוד, החל בקצה זנבו וכלה בחיוכו, שנשאר עוד זמן מה לאחר שנעלם כל היתר. 'מוזר', חשבה אליס, 'כבר ראיתי הרבה חתולים בלי חיוך, אבל חיוך בלי חתול! זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי'.

חוויה של קריאה!

 

נהניתי מאוד מקריאת הספר, אהבתי את הרעיון של ספר - טיול נשים להודו, היכרתי את הנשים שיצאו לטיול, שכל אחת שונה מרעותה, ואת המדריכה. הכרתי את היטב את הדמויות, את הבעיות והעבר שלהן ומה היה המניע שלהן לבקר בהודו. המטיילות התגוררו בבתי מלון בחדרים זוגיים, רובן הגיעו כזוגות, בספר ראינו את הדינמיקה בתוך הזוגות ובין כל כל החבורה.
לכל אחת מהדמויות היה טריגר לנסיעה. למדתי והכרתי את הודו (מעולם לא ביקרתי בה), הספר היה כל כך חי - עד ש(כמעט...) והרחתי את הריחות, הכרתי את הנופים, הדמויות, החיים, הכתות והאמונות.
תמיד כאשר אני קורא ספר - אני חושב על הגיבורים ושאר הדמויות ונה הן עושות היום, והנה בספר הזה קיבלתי מענה לכך... בפרק האחרון אנחנו למדים מה התחדש עם חלק מהדמויות כשנה לאחר אותו טיול.
הספר מאוד מושך וקראתי את הספר כמעט ברצף, לסופרת יש כשרון כתיבה ויכולת תיאור נפלאה.
ממליץ בחום על הספר.