מורי•לפני 7 שניםלא. קראתי את רוב דוסטויבסקי. את זה לא.על הביקורת של buck על יום מחייו של אופריצ'ניק מאת ולדימיר סורוקין
סקאוט•לפני 7 שניםעדיין לא קראת? חשבתי שקראת ואף כתבת עליו ביקורת.על הביקורת של buck על יום מחייו של אופריצ'ניק מאת ולדימיר סורוקין
מורי•לפני 7 שניםקודם אחצה את מלחמה ושלום. ספרים רוסיים חשודים בעיני.על הביקורת של buck על יום מחייו של אופריצ'ניק מאת ולדימיר סורוקין
סקאוט•לפני 7 שניםמחשבות, אולי תנסה את הספר? אולי דווקא תאהב. וכותב הביקורת, התרשמותך מן הספר בהחלט ניכרת לעין.על הביקורת של buck על יום מחייו של אופריצ'ניק מאת ולדימיר סורוקין
אלאושר•לפני 7 שניםקישור לרעיון עם ולדמיר סורוקין: https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.6461965 קישור לספר החדש שתורגם: https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=991442על הביקורת של buck על יום מחייו של אופריצ'ניק מאת ולדימיר סורוקין
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
יום מחייו של אופריצ'ניקולדימיר סורוקיןמטלטל. עוצמתי. אף אחת מהמילים האלו לא מתארת את חוויית הקריאה של הספר הזה. קחו את גוגול ואת נבוקוב, תזרקו אותם לתוך קדרה עם המרקיז דה סאד וז'אן ז'נה, תוסיפו מעט ברכט, ואת התבלין הייחודי של סורוקין שיש בו את כל אלו, אבל הוא לא מחקה אף אחד מהם. הקריאה בספר הזה היתה כאילו נתפסו לי הידיים בתוך מכונה חכמה ומרושעת. שוטף, מבריק, מוהל עבר הווה ועתיד במשפט אחד. מבטל לגמרי את מימדי ההיסטוריה והעתיד. כמו יוליסס אהובי, הספר הוא יום אחד מהיקיצה ועד השינה, אבל אם יוליסס הוא זרם תודעה, יומו של קומיאגה הוא תודעה טהורה של עולם דיסטופי שכולנו דוהרים אליו.
