•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
אין דיונים על ביקורות של אחרים
אינו הופך אותו להיסטוריון וחוקר היסטוריה, ואינו מגדיל בהכרח את אמינות ספריו. ישנן הרבה ביקורות על איכות התחקירים שלו וגם על העובדה שהוא מנפיק ספרים בקצב גדול מאד, שאינו מבטיח בדיקה מעמיקה שלו את העובדות. תרומתה העיקרית של היותו עיתונאי היא כתיבה קלה, קריאה וזורמת. בנוסף - כמו עיתונאים, גם סופרים רבים מעסיקים תחקירנים שאוספים עבורם את החומר ואין לנו שום ידע על טיבם של התחקירנים. לא קראתי את הספר ואיני יודעת אם בסופו רשימת מקורות. האם הסתמכו גם על מקורות בערבית? בספר מן הסוג הזה אפשר אולי לסלוח על סוג מסוים של טעויות, למשל, כמה בנות היו לפארוק מאחת מנשותיו. טעויות אחרות הן בלתי נסלחות - כמו זו שמציינת שבתקופת פארוק מספר תושבי מצריים היה 90 מיליון. זהו מספר התושבים בזמן עריכת התחקיר. בין אם זו טעות הגהה או בלבול של התחקירן - טעות כזו אסור שתקרה כי היא מתקבעת בקרב הקוראים שנחשפים לראשונה למידע על גודלה של אוכלוסיית מצריים. (כאמור - לא קראתי את הספר. אנשים שקראו היפנו את תשומת ליבי). באופן כללי ולאו דווקא בהקשר של רם אורן - בתקופה של fake news, נטיה לשטחיות וכל כך הרבה ספרים שמשרתים באופן סמוי את האג'נדות של כותביהם, חשוב מאד לקרוא אותם קריאה ביקורתית.
שבספר ישנן טעויות ואי-דיוקים.
