*יש מצב שיהיו ספוילרים* לרוב אני לא מחבבת ספרים בסגנון הזה, שאין בהם שום פנטזיה או קטעים שהם קצת... מולודרמטים. אבל הספר הזה גרם לי לחשוב רק על דבר אחד - לקרוא, לקרוא, עוד ועוד ועוד. אני חייבת להודות שאהבתי את המשפט האחרון בספר "צהובי, קפטן צהובי. אני יודעת שהייתי אמורה לבכות אבל פרצתי בצחוק" (זה הלך משהו כזה. אני לא זוכרת לגמרי) המשפט הזה פשוט חיבר לך כמה קצוות שכבר היו מחוברים. עלמה גם היוותה לי דמות מנחה למשך כמה זמן - החברה הטובה שלה נרצחה על ידי דן - אהובה (של עלמה, לא של יובל) - אבל למרות הראיות שהיו אמורות לנפץ אותה לרסיסים ולמרות שהיא חלק מחבורת המקובלים והבחור הכי פופולארי בשכבה מאוהב בה היא ממשיכה להילחם ולנסות לגלות מה - באמת - קרא ליובל. היא מנסה להוכיח בשלל דרכים שיש דרך אחרת וגם כשהאמת הקשה מכה בה - אבל כל האמת - היא עדיין מנסה להמשיך - ואכן מצליחה בכך כשהיא מגלה עוד אמת אחת קטנה, שמשנה הכל. עלמה גם נאבקת ביועצת בית הספר - הקצת... משוגעת, יש לציין - שטוענת שיש לה משהו שנקרא "זאב בודד" שגורם לה להיבדל מאחרים ויש לטפל בו במהירות (אבל רגע, זאבים לא חיים בלהקות? ומה הבעיה בלאהוב קצת שקט? יועצת מוזרה). נכון שלפעמים עלמה מתפרצת וחושבת דברים לא נכונים ומטיחה אשמות. אבל יחסית למי שאיבדה את חברתה הטובה - היא התמודדה מעולה. למעשה, אני יכולה להתערב על... מליון דולר שאם הייתי מאבדת את החברה הכי טובה שלי - רוב הסיכויים שלא הייתי מתאוששת מזה בחיים. הפגם היחיד זה שדן חוזר לבית הספר - אז נכון שבלי זה רוב הסיפור לא היה קיים, אבל אחרי דבר כזה, על פי חוק, גם אם הוא יוצא זקאי יש להעביר אותו מקום כדי שלא יפגש עם הנוגעים בדבר. לסיכום - שווה קריאה, שווה המלצה, שווה... כל דבר טוב!