הרבה זמן לא חוויתי סבל קריאתי שכזה.
הפרקים כל כך לעוסים ומרדימים עד כדי כך שאתה מחייב את עצמך לעשות הפסקה , זה בלתי נסבל. היה לי חשוב לקרא את הספר בשלמותו כדי להעביר ביקורת כנה ואמיתית. לאחר אקספוזיציה של למעלה משמונים עמודים משעממים להחריד, הגיעה תפנית, נושא מאוד מקורי סביבו יחוג הספר אך הפלא ופלא מסתבר שאותו סופר לא ידע איך להפוך את הרעיון לספר מורכב מעומק , דמויות ועלילה מפותלת. במקום זאת תהפכו להיות עדים ל״ ידע הבלתי מוגבל של הסופר החכם בעולם ״ שכתוב ככה סתם בפשטות ובלי הקשר בספרו של המחבר , ידע כמו : נעליים בהירות ומכנס כהה לא הולכים ביחד, באמת זה הבייסיק! , כלה בשטויות על לוייתנים לבנים ותדרים מרדימים ועוד .. אפשר להמשיך לקרא את פתקוני הטיוטה שליקט לספרו - לאחר צפייה מומשכת בנישיונל .
בושה לספרות בישראל, בושה למחבר שעוטה על עצמו את כתר ״ רב המכר״. כישלון חרוץ בניסיון להפוך את הקוראים לפסיכולוגים החברתיים של הסופר המנומנם, והכנסת מחשבות של הסופר בהסוואה של ״ הקוראים יחשבו שזה משהו מיוחד״. דוגמא: ״ אתה הרי יודע כמה קשה להגיע לאנשים , להגיד משהו שמישהו אי שם בחוץ יצליח להבין אותו באמת״. ״ הייתה לי את תסמונת ה״ספר השני״.. ואפשר עוד להמשיך אבל באמת שזה נהיה מביך. בצביעה אפשר לצאת לפעמים מהקווים, ולהנות עדיין מהחוויה. בספר שלך יואב, הצבע הטרי נדבק למכנסי העבודה וכמו כתם עקבי ומעצבן מסרב להרפות עד לשטיפה הגונה . של המוח שלנו .
אחד בסולם הפנסי .