ועוד דבר יש סדרה שקראתי שכל הספרים בסדרה היו יפים ומותחים ומפתיעים כל פעם מחדש אבל הספר האחרון פשוט לא עשה לי את זה, הסופרת פשוט לא גמרה את הספר טוב היו מלא דאלות שלא ענו עליהן וזה שיגע אותי אבל בתרופת המוות זה לא קרה אזז.. ג'יימס שאפו! הסדרה נגמרה מהמם
טוב אני אפסיק לחפור... ו... בהי
כפי שציינתי, שני נדבכים חשובים של הספר המרתק הזה הם:
1. ספר התמורות הסיני , האי צ'ינג שהוא החשוב בספרי החוכמה הסינים והוא מתפקד כאורקל המסוגל לנבא ולרמז על העתיד . מרתק לקרוא איך הדמויות מתייעצות בספר ומה הן מפיקות ממנו .
2. הספר "החגב עומד יציב " שכותב דמות בשם הותורן אבדנסן שמתאר את המציאות "הבדיונית" כביכול שבה הטובים ניצחו כלומר את המציאות שלנו (אם כי לא בדיוק , הספר נכתב בשנות ה-60 ולפיליפ ק' דיק לא היה מושג כיצד יראה העולם למשל בשנות ה-90. ) בכל מקרה הספר הבדיוני חשוב מאוד להבנת הרעיון שמאחורי הספר האמיתי ומובאים ממנו קטעים בסיפור שמבלבלים אפילו את הקוראים הנאצים שבתוך הסיפור (שוב , אם זה מבלבל אתכם - זאת המטרה). אני מביא ציטוט שמתייחס להתרשמותו של קורא נאצי לאחר שקרא ב"החגב עומד יציב" וחש מבולבל לגבי המציאות:
"הנה הדבר שדכדך אותו. מותו של אדולף היטלר, תבוסתם וחורבנם של היטלר , הפארטיי, וגרמניה כולה, כפי שתוארו בספרו של אבנדסן...הכל היה גדול יותר , ובסגנון הרחב של פעם, ולא בצבע המציאות עכשיו, צבע ההגמוניה הגרמנית. כיצד זה יתכן? שאל רייס את עצמו. האם זהו כשרון כתיבה של אדם בלבד?"
בקריאת 50 העמודים האחרונים אלו הרשמים שקיבלתי:
התחושה היא של אובדן התפיסה של מה מציאות ומה דמיון ומהי מסגרת העלילה ?
האם המסגרת היא של "החגב עומד יציב" ?
האם המסגרת היא של "האיש במצודה הרמה" ?
או אולי המסגרת של הסיפור היא עולמנו שלנו ?
בעשרת העמודים האחרונים קבלתי את התחושה שעברנו גבולות בין מציאות אחת לשניה, הדיאלוג שבין אחת הדמויות בסיפור לבין הסופר של "החגב" ואישתו די מהמם.
אני ח ו ש ב שהבנתי את הסוף. אבל אני ממש לא בטוח וזה מה שעושה את הספר מהנה כל כך.
אז אם לסכם בכמה מילים :
- הרעיון : מגניב ביותר ומקורי מאוד . הספר הזה הוא מבין חלוצי הז'אנר של המציאות החלופית. הספר פחות עוסק במד"ב ויותר במציאות חלופית בת ימינו (כאשר הספר נכתב בשנות ה-60) והוא עונה על השאלה "מה היה קורה אילו הנאצים והיפנים ניצחו במלחמת העולם השניה". מאז הרעיון הזה יושם במספר ספרים אבל אני חושב שפ. ק. דיק היה הראשון .
בנוסף , הספר נתן השראה לסדרה מצויינת שרצה כמדומני בנטפליקס או HBO ומבוססת על הספר.
- העטיפה: יפהיפייה , אני מתגעגע להוצאת מסדה.
- התרגום: לא רע בכלל (יוסף גרודזינסקי) , למעט תיקון אחד: כותבים דיאנצפלון diencephalon (מתייחס לאנטומיה של המוח) ולא דיאנקפלון.
- בקיצור : מומלץ מאוד מאוד למי שאוהב את המד"ב שלו מתובל בכל טוב . חובה למעריצי פ. ק. דיק.