אלא שהסיפור לא כל כך פשוט, ואנדרו כהן היציב והרציונאלי נחשף לחזיונות מיסטיים מטרידים הקשורים באופן תמוה לתיאורי המקדש השני שעמד בירושלים, ולעבודת יום הכיפורים העלומה שהתרחשה בו, ותודעתו האיתנה מתחילה להתערער, ומכאן ועד כמעט סוף הרומן התיאורים הולכים ונעשים דחוסים, תודעתיים, מטרידים, חושניים ושואבים את הקורא לתוך תודעתו המסוכסת והולכת של אנדרו כהן. התיאור של אנדרו כהן, שבימים כתקנם מפרסם מאמרים בקלילות וירטואוזית לכתבי עת יוקרתיים, מתקשה לסיים משפט במאמר שהוא שוקד על כתיבתו, הוא תיאור שמתפרס על עשרות עמודים, והוא מרשים בכל קנה מידה. אנדרו כהן יוצא למסע אל התודעה ואל הקיום הבסיסי שלו, ואולי זהו תיאור של החברה והתרבות המודרנית ובעיקר הפוסט-מודרנית הנהנתנית והבוטחת בעצמה בשקיעתה במדמנה המאוסה של היהירות והחשיבות העצמית.
מה אומר ומה אדבר, מדובר ביצירה מרשימה ביותר, גדושה בעומקים פסיכולוגיים ובביקורת תרבותית שאני מרגיש שאני רחוק מלעמוד על מלוא היקפה. הקריאה בספר עשויה להיות מטרידה ואף מסחחרת לעיתים בויזואליות התיאורית החריפה, ואולי אינה שווה לכל נפש. אבל מי שהדברים מדברים אליו, אני משוכנע שייהנה מיצירה ספרותית נדירה ייחודית ומתגמלת.