פעם במהלך חיי האקדמים, בחרתי קורס רק על סמך שמו, כפי שלפעמים אני חוטא ובוחר ספר אך ורק על פי הכריכה. אני יודע שלא כך נוהגים, אבל מעשה שהיה כך היה: קראתי בסיליבוס על קורס לתארים מתקדמים בשם "אקולוגיה אבולוציונית". מכיוון שאני מאוד מתעניין באקולוגיה, ומוקסם מתורת האבולוציה, הרגשתי כאילו הקורס הזה נכתב בדיוק בשבילי. עברתי בריפרוף על דרישות הקדם לקורס, וידאתי שלקחתי את כל הקורסים שנדרשו שם ונרשמתי. אף אחד מחברי לא ידע על הקורס, ולא יכול להשיב לי על שאלות פרקטיות לגביו, אז חיכיתי לשיעור הראשון.
המרצה נכנס לכיתה, בחור נאה למדי, לבוש כמו אינדיאנה ג'ונס, רק בגירסה הנקיה, התיישב וביקש בנימוס להעביר את הקורס באנגלית, שכן קשה לו עם עיברית- זו לא שפת האם כך מילמל. הסתכלתי במובוכה סביבי כולם הינהנו במבוכה להסכמה, חשדתי שהבנות עושות זאת סתם כי הוא חתיך והן בוהות בו, לגבי הבנים... כנראה מאותה סיבה. "לא יהיה מבחן בקורס" המשיך בקולו הבוטח, נאנחתי לרווחה, אז בכל זאת בחרתי טוב, אמרתי לעצמי. "במקום מבחן, בכל שבוע תגישו לי Critique על מאמר מדעי שאבחר". "שו קריטיק", מילמלתי לעצמי, "ביקורת, מאמר ביקורת" לחשה לי הסטודנטים המדהימה שישבה לידי. הסתובבתי אליה מביט לתוך עניה הענקיות שנראו מפוחדות כמו שעניי כנראה ניראו "אני יודע מה פרוש המילה, אבל מה הוא רוצה מאיתנו?". ולעצמי בלב אמרתי, מי אני בכלל, לכתוב ביקרות על מאמר מדעי שהתקבל ופורסם בז'ורנל מדעי מקובל ונחשב...
הקורס התברר להיות הקשה ביותר שחוויתי, אם כי הטוב ביותר המעניין ביותר וכך גם המועיל ביותר. על מנת לקצר אומר רק זאת: במהלך הקורס קיבלנו כלים מקצועים לקריאה ביקרותית, והבנה מעמיקה של מה נאמר, ועל סמך איזה עובדות. מיותר לציין שמאז אותו קורס אני לא קורא מאמר מדעי באותו אופן, ובכלל אני מטיל ספק יותר. אין זה עושה את חיי המקצועיים קלים יותר, אבל הם בהחלט מעניינים יותר.
אני יודע שההקדמה ארוכה, פשוט לא נעים לי להגיד את מה שאני רוצה על הספר לאחר שכה רבים מכם הללו ושיבחו אותו.
הררי, במהלך הספר חוטא באותם חטאים שמנה בעצמו בתחילת הספר בתיאוריו את העולם הטרום מדעי. אמירת אמיתות מוחלטות, ללא הסתייגויות והטלת ספק. גם אם הררי מנסה "לדווח" בלי לנקוט עמדה לגבי מה נכון, ניכר שהוא מאמין הדוק של ה"סוציו ביולוגיה" . במהלך דיונים מדעיים לאורך הספר צרמו מאוד לאוזני (אולי עדינות מידי) אמירות לא מדעיות בעליל, לגבי האבולוציה לדוגמה, ומה האבולוציה "רצתה לעשות או לא רצתה", אמירות אומללות רבות מסוג זה שזורות לאורך הספר, ואל לי להדבק אליהם, מה שבאמת הפריע לי זה התאוריות ההיפותטיות שנכתבו כאילו היו אמיתות מוחלטות. חשוב לי להדגיש שאין לי בעיה עם מנגנונים מוצעים שאין כל דרך להפריכם (למרות שזו דירשה בסיסית מתאוריה מדעית- היכולת להפרכה, קארל פופר), אני מוכן לזרום עם הררי ועם תאוריות כאלה וגם עם אחרות, אבל אני מצפה שידגיש שמדובר בתאוריה, כזו שלא ניתן לאמת או להפריך סתם סיפר למלא את החללים – ואז שיספר לי מה שהוא רוצה, שכן כבר השעתי את הספק ובשמחה אתמסר. כדי לכתוב מאמר ביקורת רציני על הספר נדרשת ממני עבודה מעמיקה, ולצערי אין ביכולתי להתמסר לה, ובעצם למה לעשות זאת? הספר הוא ספר "בסדר" כל עוד לקוחים בערבון מוגבל את התאוריות הפסאודו מדעיות ומתייחסים אליהם בערבון מוגבל, נהנים מכול האנקדוטות ההיסטוריות והעובדות הרבות והמעניינות ששזורות לאורכו מקבלים ספר ששווה לקרוא.
רק בעניין התאוריות וההסברים, והאמיתות המוחלטות, שם הייתי קורא את זה כמו סיפור ולא ספר עיון ואפילו נהנה.
דוגמא למספר תאוריות שהפריעו לי בנחרצותם.
1. היכולת לרכל היא זו שהביא את המין שלנו לשגשוג ודחיקת האדם הנאנדרטלי (כולנו הרי יודעים שהוא לא באמת נדחק, תסתכלו סביב (-: ).
2. החיטה ביתה את האדם ולא להיפך (זו תאוריה מקסימה, שגורמת להסתכל על דברים מזווית אחרת ובה האדם לא במרכז- מאוד אהבתי את התאוריה, ואני הוגה בה רבות לאחורנה, אבל- דחיל ראבק לכתוב אותה כאמת מוחלטת ולא כרעיון מעניין.... נו באמת)
3. המהפכה המדעית- היא היחדיה שהשפיע על אושרו של האדם, ויש לחקור את האירועים ההיסטוריים השונים ולבחון את השפעתם על אושרו של האדם...(לא ארחיב, אני משאיר את זה לכם כתרגיל).
4. לקרוא לקומוניזים, קפיטליזים, אינדבידואליזים, וכל מה שיעלה על דעתכם וניגמר ב "יזים" כדת זה תרגיל מעניין, אם כי קשה לעגן אותו במציאות. נחמד לשם דיון.
5. פעמים רבות נטענו טענות היסטוריות עם הסתייגויות קלות של 2 שלוש דוגמאות שאין זה כך, "אבל להלן היוצא מן הכלל המעיד על הכלל", קצת קשה לי עם זה בהקשר היסטורי שכן אין כל כך הרבה אירועים מהסוג הנדון כדי להתייחס לשלוש אירועים כיוצאים מן הכלל... אולי פשוט אין כלל...
יש עוד עניינים רבים שהפריעו, אך אסיים במה שאהבתי:
נושא המציאות המדומיינת (תקראו, תבינו), העדפת גברים על נשים לאורך ההסטוריה (אין הסבר מאולץ כאן ולכן אהבתי), הצלחה אבולוציונית למול הצלחת האינדיבידואל (לא אשתמש במושג אושר), ביות החיטה כבר אמרתי...
מומלץ? כן ממולץ! פשוט לקרוא לאחר הקורס של ברט, או בעניים ביקורתיות, ולגבי הסטודנטית כחולת העניים... טוב בהפסקה התברר שיש לה חבר כבר המון שנים.
