“ספר מסעות מתוק בעיקר לאנגלופילים כי הם יכולים לצחוק איתו על מקומות או אנקדוטות כאלה ואחרות. אך גם בלי להכיר ממש את אנגליה הוא נחמד ומצאתי את עצמי צוחקת בשקט אי שם ב 1 בלילה, כדי שבני הבית לא יתעוררו (אני קוראת לרוב לפני השינה). עם זאת יש קטעים מייגעים בספר כשהוא עובר מעיירת חוף אחת לשניה בדרום האי, עיירות שהן העתק מובהק אחת של השניה, והן שיעממו אותו ואותנו וכמה אפשר לקרוא על קו החוף הנפלא תחת גשם”

“את הספר הזה קניתי, כמו הרבה ספרים אחרים שאני קונה, בגלל הכריכה החיצונית שלו. תמונת הטלאים, המורכבת מגזרי נייר בדגמים שוניפ, משכה את תשומת ליבי. קראתי את הספר אז, כשקניתי אותו, וזה היה בערך בסביבות 2005. נהניתי, אבל החזרתי למדף ועברתי הלאה. לאחרונה הגעתי אליו שוב, לקריאה שניה. כנראה שזה ספר שצריך קריאה שניה, כי יש בו רבדים ורבדי רבדים. כמו תמונת הטלאים, כמו שמיכות הטלאים המסורתיות, הוא מורכב מקט”

“לורן סלייטר, פסיכולוגית וסופרת (שישה ספרים באמתחתה), בחרה עשרה ניסויים פורצי גבולות בפסיכולוגיה ועליהם היא כותבת: תהליך הניסוי והרעיון שמאחוריו, ההשלכות שלו על עולם הפסיכולוגיה ועל המשתתפים שלקחו בו חלק, שיחות עם פסיכולוגים מומחים ואף כאלו שחיו בתקופה בה הניסוי התרחש, ביקורות וממצאים מודרניים, ו... לצערי הרב, עמדה אישית. כל עוד סלייטר נצמדת למתכונת המדעית של הספר, משמע עיסוק בפן הפסיכולוגי וההיסט”

“בכל פעם שהיה לי משהו שרציתי להגיד אבל שכחתי מה הוא, אבא שלי היה אומר שזה בטח לא היה דבר חשוב. אז שנאתי את זה. בכל זאת מורשת אבא שלי נשארה לי. בכל פעם שהתחלתי לכתוב משהו, ומפלצת הפוסטים המרושעת במחשב שלי בלעה אותו, אמרתי לעצמי שזה בטח אותו מאלוהים שלא הייתי אמורה לכתוב אותו בכלל. או שהייתי צריכה לכתוב משהו אחר, או בצורה שונה. אז הסקירה על הספר הזה שייכת לקורבנות של אותה מפלצת. סיימתי לקרוא, כתבתי ב”

“ספר מסעות מתוק בעיקר לאנגלופילים כי הם יכולים לצחוק איתו על מקומות או אנקדוטות כאלה ואחרות. אך גם בלי להכיר ממש את אנגליה הוא נחמד ומצאתי את עצמי צוחקת בשקט אי שם ב 1 בלילה, כדי שבני הבית לא יתעוררו (אני קוראת לרוב לפני השינה). עם זאת יש קטעים מייגעים בספר כשהוא עובר מעיירת חוף אחת לשניה בדרום האי, עיירות שהן העתק מובהק אחת של השניה, והן שיעממו אותו ואותנו וכמה אפשר לקרוא על קו החוף הנפלא תחת גשם”

“את הספר הזה קניתי, כמו הרבה ספרים אחרים שאני קונה, בגלל הכריכה החיצונית שלו. תמונת הטלאים, המורכבת מגזרי נייר בדגמים שוניפ, משכה את תשומת ליבי. קראתי את הספר אז, כשקניתי אותו, וזה היה בערך בסביבות 2005. נהניתי, אבל החזרתי למדף ועברתי הלאה. לאחרונה הגעתי אליו שוב, לקריאה שניה. כנראה שזה ספר שצריך קריאה שניה, כי יש בו רבדים ורבדי רבדים. כמו תמונת הטלאים, כמו שמיכות הטלאים המסורתיות, הוא מורכב מקט”

“לורן סלייטר, פסיכולוגית וסופרת (שישה ספרים באמתחתה), בחרה עשרה ניסויים פורצי גבולות בפסיכולוגיה ועליהם היא כותבת: תהליך הניסוי והרעיון שמאחוריו, ההשלכות שלו על עולם הפסיכולוגיה ועל המשתתפים שלקחו בו חלק, שיחות עם פסיכולוגים מומחים ואף כאלו שחיו בתקופה בה הניסוי התרחש, ביקורות וממצאים מודרניים, ו... לצערי הרב, עמדה אישית. כל עוד סלייטר נצמדת למתכונת המדעית של הספר, משמע עיסוק בפן הפסיכולוגי וההיסט”

“בכל פעם שהיה לי משהו שרציתי להגיד אבל שכחתי מה הוא, אבא שלי היה אומר שזה בטח לא היה דבר חשוב. אז שנאתי את זה. בכל זאת מורשת אבא שלי נשארה לי. בכל פעם שהתחלתי לכתוב משהו, ומפלצת הפוסטים המרושעת במחשב שלי בלעה אותו, אמרתי לעצמי שזה בטח אותו מאלוהים שלא הייתי אמורה לכתוב אותו בכלל. או שהייתי צריכה לכתוב משהו אחר, או בצורה שונה. אז הסקירה על הספר הזה שייכת לקורבנות של אותה מפלצת. סיימתי לקרוא, כתבתי ב”