ספר מצחיק עד דמעות, מאלה שמסוכן לקרוא במקום ציבורי כמו רכבת או פארק, כי דיי פדיחה לשבת ככה ופתאום להימרח מצחוק.
ספר שבאמת ראוי לקריאה מספר פעמים מהסיבה הפשוטה, שלא בטוח שתבחינו באירוניה, בציניות, ובביקורת המושחזת , על כל מיני תופעות חברתיות בכלל, ועל תפיסת המוות בפרט,
במיוחד בקטעים שבהם תהיו עסוקים בלהתפוצץ מצחוק.
סיבה נוספת לקרוא אותו שוב- כי אפשר להינות ממנו גם בפעם העשירית.
מעבר לכתיבה ולס

לכתוב ביקורת לספר של טרי פראצ׳ט זה לא קל. פראצ׳ט מנוחתו עדן כמו קוסברה אוהבים או שונאים מכאן הקושי לכתוב ביקורת. עלילה שאינה עלילה ורומן שמדבר בקלישאות ומשמש בסיס לאירוניה ומבט מצחיק על החברה שלנו.

ממש אתגר לכתוב ביקורת לספר מסוג זה, אני מודע לכך שרק מעט מאוכלוסיית הקוראים חובבים את ספרי טרי פראצ׳ט וסדרת כולם הדיסק. החלטתי לחזור ולקרא את סדרת עולם הדיסק מחדש בעיניים של הגיל השלישי. ויש הבדל כנראה הגיל הפך אותי לביקורתי יותר. היצירתיות והדמיון הרב בהם מלא הספר נדירים מאוד בספרות של ימינו. הסאטירה החברתית המציצה בין המילים מעלה חיוך. בקיצור םפר מהנה ונחמד.

יום אחד. מזמן, בארגז ספרים משומשים שעמד מחוץ לספריה מצאתי ספרון בלוי ללא עטיפה קדמית ושם ספר. למה לקחתי אותו? לא יודעת, אבל כשסיימתי לקרוא (שעה של אחה"צ חורפי מתחת לשמיכה) לצחוק ולהאנח בעונג ידעתי שאני רוצה עוד. מאז קראתי את כל ספריו של פראצ'ט שיצאו בעברית, כולם שנונים וחכמים ומצחיקים, כולם נפלאים בטירופם. חבר התווכח איתי פעם מי עדיף פראצ'ט או דאגלאס אדאמס, ששניהם הופכים את העולם על פיו ולא מהסס

סיפור מושלם, מצחיק, מותח יפה, ומזווית מיוחדת ומעניינת.
יש בספר הזה הרבה יצירתיות, (ולא כמו אצל סופרים אחרים שנראה שמעתיקים רעיונות, והכל שוב חוזר על עצמו)
הדמויות בנויות היטב, משחקי המילים מושלמים ועדיין זורמים. הערות שוליים מצחיקות.
לדעתי טרי פראצ'ט הוא הסופר הטוב ביותר בעולם.

האם באמת גברים טובים יותר במתמטיקה?
האם קיימים עולמות מקבילים נוספים?
האם יש מצב שסיכוי של אחד למיליון יצליח בתשעה מתוך עשרה מקרים? או שמה מדובר בהטיה פשוטה?
האם אפשר ללמד כלב זקן תעלולים חדשים?
האם נשים יכולות להיות מכשפות מוצלחות או שעדיף שיתרכזו בקסמים?
מה באמת ההבדל בין קסם לכישוף?
על כל השאלות החשובות האלה תוכלו למצוא תשובה טובה מאוד בספר הזה. טרי פראצ'ט ממשיך את המסורת של סופרי מד"ב/