יש לי חברה טובה שהולכת לכל מקום, כשעל שכמה תרמיל גדוש עד להתפקע, פן תזדקק בדרך לארבעה ספרים שונים, חוט ומחט, מחשב נייד או מפתח שוודי.
לא מזמן, כשהייתה אצלי, היה לה קצת כבד ולכן השאירה, אני חושבת שבמתכוון ולמרות רתיעתי ממדע בדיוני, את בבל 17.
שאלתי שלושה עבי כרס מהספריה והמתין לי עב כרס אחר שהבטחתי לקרוא.
לבבל 17, הצנום יחסית, לא היה שום דד ליין, לכן קראתי אותו ראשון.

הספר צנום יחסית כי דיל

ספר מעולה.ללא הסתיגויות.
דילייני יצר עולם כלכך משכנע. ומוזר..
בכל פעם מחדש אני צוללת בהנאה רבה אל עולמו הבדוי ואל התאורים הססגוניים של אנשי התעבורה
בתקופה שבה תרבות שלמה סובבת וסובלת ממלחמה בין גלקטית ללא סוף נראה לעין.
ספר על הקשר בין שפה מדוברת לבין תרבות,
על הקשר בין שפת גוף לבין טלפטיה,
ועל כוחה של שפה ליצור או לשנות מציאות...לטובה,ודאי לטובה!
כתיבתו של דילייני יחודית מעניינת ולא קלה

מכירים את זה שסוף ספר טוב הוא כמו מוות קטן? שכבר לקראת האמצע חשים בפרפורי גסיסה מעציבים? אז זהו, שהספר המדהים הזה הוא בעצם אסופה של סיפורי מד״ב מהטובים שקראתי מעודי, ובכל תת-סיפור כזה היתה התאהבות, צער לקראת פרידה ומוות קטן...
פשוט ספר חובה לאוהבי הז׳אנר!!!