אם יש ספר, שאיתו צריך מכונת הנשמה או בלוני אויר, בזמן הקריאה, זה שאטר איילנד.

מתחילת הקריאה, זה כאילו שהעלילה לופתת אתכם מהגרון, אתם לא יכולים להפסיק לקרוא גם אם תרצו, הדמויות בולעות אתכם פנימה, אתם ממש שם. איתם.

טירוף מוחלט, מירוץ ללא מעצורים, חסר פשרות, ההרגשה שאתם רוצים לעזור לדמויות ולהזהיר אותם, וקורים כל מני דברים הזויים ואתם אומרים לדמות :" לאאא!!! אל תקשיב להם!! אתה לא מבין מה הם עוש

איזה ספר, איזה קצב, הרבה טוויסטים, קצת מופרעות, קצת דמיונות, הרבה דברים עלומים קורים על שאטר איילנד
בתוך בית חולים לחולי נפש. החולים, עבריינים אשר פשעו הרגו רצחו והוכרו כחולי נפש.
חולת נפש אשר רצחה את ילדיה, נעלמה.
השמירה שם הדוקה.
הכללים ברורים.
ובכל זאת אסירה חולת נפש נעלמה.
אל האי מגיעים 2 טדי דניאלס ושותפו לצורך החקירה צ'אק אולי.
הם עוברים שם טלטלות, אילוצנציות, הזיות ומה לא.
וכל זאת

ככל הנראה, הרומן האינטלקטואלי הטוב ביותר שנכתב מאז מותו של תומאס מאן.

לא ברור, איך מחבר של בלשי אמנות מצויים הצליח לכתוב יצירת מופת שכזו.

בכל מקרה, גיבורה האמיתית של הספר - היא ציוויליזציה אירופאית ברגעי המשבר שלה. היום, כשציוויליזציה אירופית שוב במשבר וברברים חדשים שוב פולשים לתוכה לכלותה, הספר נקרא כטקסט התרעה אקטואלי ונבואי.

הטעם שנשאר בתום הקריאה - הוא קשה מאוד, יכול להעכיר את מצב ה

האם המציאות מטורפת או שהטרוף הוא המציאות?... סביב נושא זה בנה הסופר דניס ליהיין עלילה מרתקת שבה מתערבבים מציאות, דמיון, טרוף, הזיות וזיכרונות כואבים.

הזמן: 1954. שנה שבה ארה"ב נמצאת בתחילתו של בום כלכלי כשבמקביל פצעי המלחמות (מלחה"ע ה-2 וקוריאה) עדיין לא הגלידו והפצועים, גופנית ונפשית, נשארים מאחור.
המקום: האי שאטר. אי מבודד מול חופי מסצ'וסטס, בו קיים מבצר ישן שבו כלואים חולי נפש מסוכנים, רוב

מסיבות מובנות (אך מעצבנות) ההוצאה לאור בחרה להציג את הספר הזה כמותחן היסטורי רומנטי. למעשה, חלום סקיפיו הוא רומן על רעיונות פילוסופיים העומדים בפני מבחן המציאות. הפלטפורמה היא רומן היסטורי, אבל הספר נעדר את האלמנט האסקפיסטי שקיים ברומנים כאלה וההתרחשות בשלוש תקופות בהיסטוריה הרחוקות מאוד אחת מהשניה באה לשרת את המטרה - לתאר צמתים שבהם מתבקשת הכרעה של דילמה מוסרית.
כל העלילות מתרחשות באותו איזור,

לא ראיתי את הסרט, אבל כן קראתי את הספר (עם כריכת הסרט... זה מה שהיה על המדף בספריה, אז לקחתי; יש גבול גם לבררנות. חוץ מזה חשוב התוכן, לא הקנקן).
דניס ליהיין הוכיח שוב - מבחינתי - שהוא סופר גדול. "שאטר איילנד" הוא ספר מרתק, שמומלץ רק למי שלא הרס לעצמו את עלילה וראה כבר את הסרט.
מדובר ברומן מתח פסיכולוגי מרתק, תרתי משמע, שקשה להניח מהיד. לא מדובר בספר אימה, אבל האמת שנחשפת מעוררת חלחלה נפשית; לא מ

ספר מתח מצוין, לא צפוי, קודר ומבלבל. מסוג הספרים שקוראים בנשימה אחת, מגיעים לסוף המפתיע ואומרים "מה? מה? מה קרה כאן עכשיו?" וחוזרים לקרוא את הפרק האחרון שוב כדי להיות בטוחים שהבנו את הכל. כשעבדתי בחנות ספרים וביקשו ממני המלצה לספר מתח טוב ולא הכי מוכר (לא עוד פעם קובן/לסקואה/באלדצ'י/ גרישם) הייתי שולפת את הספר הזה, הם תמיד היו חוזרים נפעמים ומבקשים עוד....

בשיטוטיי באתר נתקלתי בכריכת הספר הזה.
את הספר המקסים הזה קראתי לפני כשנתיים והוא זכור לי באהבה גדולה מאוד
מסופר על החריג והשונה אשר בנינו על כך שבסופו של דבר האהבה כוחה להביס את כל השאר ולנצח!
אף שאינני חובבת את הספרות הבדיונית את הספר הנפלא הזה פשוט אהבתי לבד מדמותו הכביכול בדיונית הספר ריאליסטי וכתוב בכשרון יוצא דופן.
זהו מסוג הספרים שאחרי שסיימת לקרוא בהם בא לך לחבק בחום ובתודה את זה שכתב א

אחרי מנוחה של כמה חודשים טובים שמשום מה לא הצלחתי להחזיק ספר ביד ולהתמיד ... קיבלתי המלצה מאחותי היקרה על הספרים של פיליפ מרגולין
התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק הספר כתוב כ"כ טוב .. השאיר אותי במתח ואפילו גזל ממני שעות שינה

(פתאום הבנתי שאני יכולה להשאר ערה שעות נוספות ולהרגיש שחושי מוחדדים )

זה היה אכן ספר מעולה ואין ספק שאחרי תקופת בצורת גשם הקריאה בהחלט הביא ברכה

בשורה תחתונה - מומ