בעיקרון אני לא אוהבת סיפורים קצרים אבל מחבבת את אלזה מורנטה, רק מחבבת כי היא כותבת נפלא אבל דוק של קדרות מלווה את הכתיבה שלה, וכך גם בסיפורים הקצרים שלה. התאורים היפים, הדמויות הכל מתואר ביד שיודעת את מלאכתה. מתחילים לקרוא סיפור וקשה להינתק ממנו.
אבל כשסיימתי את הספר הוא השאיר אותי עם אוירה של קדרות מאובקת. מורנטה מובילה את הקורא בנבכי הרחובות הפתלתלים של הכפרים והעיירות בדרום איטליה, לתוך עולם ק