פול לפראג היה חתנו של קארל מארקס, הייתם מאמינים? (כן, ההוא מהזקן והמארקסיזם) הוא היה נשוי לביתו השנייה לאורה ויחד הם הקדישו את חייהם לרעיון הסוציאליסטי. בדומה לאב המפורסם הם סבלו כל חייהם מחסרון כיס ונתמכו ע"י נדיבותו של אנגלס המבוסס. מסתבר שקשה לחיות מן הרעיון הסוציאליסטי בלבד. כאשר הגיעו לגיל זיקנה הם החליטו כי אינם רוצים להיות לנטל על החברה ונטלו את חייהם בידיהם. אך לפני כן לפארג היה מזכירו של

אני ויכול להיות שקוראים נוספים
יביעו תמיהה וסימני שאלה טרם קריאת הספר
לנוכח שמו הזכות לעצלות...? נשמע מוזר.
הריי חונכנו (אולי לא כולם) וחוברתנו, לעבוד
לעבוד קשה, להיות חרוצים, "לך אל הנמלה עצל",
וגם דת העבודה...
עצלות בספר לא הכוונה לבטלנות וכו...
עצלות כאן הכוונה היא לפנאי, תרבות הפנאי, הנאות ותענוגות החיים, חיים מאושרים ונעימים.
הכתוב נכתב על המבנה החברתי כלכלי, שוק העבודה, והממסד ש

בזמנו, כשקראתי את 'סולם יעקב', ספרה של ז'קלין כהנוב, היהודיה בת קהיר שגדלה בצל התרבות הצרפתית והאנגלית, נטבע בזכרוני משפט שנכתב על הרומן בכריכה האחורית שלו: "בעיניים פקוחות וברגישות פסיכולוגית מכאיבה, מעמיקה כהנוב לבחון את האופנים שבהם השריש הקולוניאליזם והעמיק חדור אל נפש נתיניו". המשפט הזה חזר אלי עם הקריאה בספרו פורץ הדרך של פנון. ללא עיסוק משמעותי בגילויי גזענות חיצוניים, מנתח פנון את הדרך בה