הסונטות מדהימות. טקסט לירי נצחי שלוקח את עמוד השער במגזין השירה של תבל. מאידך, התרגום החדש (<mark>אבי הסנר וגיל הראבן</mark>) מפספס את שייקספיר סונטה אחר סונטה. לעתים הוא מרוכז בחריזה ובמבנה, ומאבד מהאחיזה אל הטקסט המקורי. לעתים הוא מדייק בנכונותן והתאמתן של המילים למקומן, ולא קיימות בו התחושה ורוח הדברים של היצירה המקורית. תרגום שייקספיר, קל וחומר שירה, הוא אתגר אדיר וחבל דק שקל ליפול ממנו. לדעתי הסנר והראבן