יצא לי להסתכל על מעט מאוד תרגומים אחרים וממה שהשכלתי להסיק, זיוה שמיר באמת עשתה עבודה טובה.
למען האמת, אני משתמש בתרגום של הסנר והראבן כדי לתרגם את המילים האנגליות שאני לא מבין. ולתהייתך יעל, אני מסתדר די טוב עם המקור (עד כדי המילים הלא-כל-כך בודדות שאני מתמודד איתן כפי שציינתי), והוא אדיר. אני חושב שהרבה אנשים מסוגלים לקרוא את המקור, צריך ללמוד קצת שמות גוף וזהו: http://en.wikipedia.org/wiki/Thine#Declension

גם אני מסכימה עם קודמותי, הי יעל, הי שיווה. יש תרגום חדש ע"י זיוה שמיר לכל הסונטות של שיקספיר משנת 2010 תרגום מוצלח וקולע, לדעתי.

וכמובן, גם אני מסכימה עם יעל, אין כמו המקור.

מסכימה עם יעל לפעמים כמספר המתרגמים כך מספר היצירות החדשות הנוצרות מאותה יצירה עצמה, בנוסף גם טעמו של הקורא יכול לשנות ולהעלות ערכה של יצירה אחת וקורא אחר ערכה של אחרת. תודה על הביקורת.

אולי התרגום של שמעון זנדבנק ישא חן בעייניך יותר? בעוונותי נחשפתי לתרגומיו מהשפה האנגלית במידה מועטה מאוד, ביחס לקריאת תרגומיו מגרמנית (דוגמת קפקא, צלאן ורילקה). לכן, ההמלצה מבוססת על היכרותי עם העברית הנפלאה שלו, ועם הרגישות הגבוהה שלו לדיוק בהצגת תוכן, ולא רק מבחינה מבנית. הערה קטנה לגבי תרגומי שירה באופן כללי - לא בכדי נאמר פעם שמעשה המרת יצירה משפה אחת לרעותה הוא בגדר "נשיקה דרך מטפחת". כלומר, תמיד יהיה משהו שילך לאיבוד במהלך התרגום. לכן, אם יש באמתחתינו מספיק אומץ להיכנס למקום שמראש אנו יודעים שלא יהיה מדוייק די הצורך, כדאי גם לראות את התרגום כיצירה שעומדת, במידת-מה בזכות עצמה. לדעתי, הדרך הטובה ביותר לקבל מושג שלם יותר על מהות השיר המתורגם היא לקרוא יותר מתרגום אחד שלו, ולהשוות ביניהם. מתוך ההשוואה, וגם מתוך היכרות כללית עם היוצר המקורי, תוכל להבין בכוחות עצמך מה קרוב יותר לאמת. ואם אתה מסוגל לקרוא גם את המקור - אשרייך. לפי מה שהבנתי מהביקורת שלך, אתה יכול לעשות זאת. בעייני זה נפלא. ככול שהמקורות רבים יותר, כך הקריאה והמחשבות תהיינה מגוונות יותר.