La vie de Gargantua et de Pantagruel.

קריאה בספר מדהים זה גרמה לי להרגיש כנער. בלי כל ספק היצירה הזו היא מיוחדת במינה מכל בחינה שהיא. מדובר בסדרה בת ארבעה ספרים, בהם מובאים הרפתקאותיהם של שושלת מלכים ענקים עליזים, חכמים, מצחיקים, נאורים ומה לא. הם מדברים עם חבריהם בגובה העיניים ומעמדם הרם כמעט שלא בא לידי ביטוי. אנחנו בעצם לא יודעים מה גודלם כי מתגלים בפיו של פנטגרואל כפרים שלמים ורבבות איכרים

"אם יש את נפשכם להיות פנטגרואליסטים טובים (כלומר לחיות בשלום, בשמחה ובבריאות הגוף, מכוח אכילה מחיל אל חיל), אל תבטחו לעולם באנשים הרואים את החיים מבעד לחור ברדסם."

היצירה הזו היא עבור הספרות הצרפתית מה שצ'וסר הוא לאנגלית, בוקאצ'ו לאיטלקית, וסרוונטס לספרדית; כלומר, מדובר ביצירה שהשפיעה מאוד על ספרות השפה בה היא נכתבה, ברמה של עיצוב מילים, קונספטים וכו'.
הרי השפות העממיות הללו נחשבו נחותות מהלטי

פרנסואה ראבלה, ראשון היוצרים הגדולים של הספרות המודרנית, בעצם לא המציא דבר. אפילו גיבוריו בספר "גרגנטואה ופנטגרואל" כבר היו מוכרים לקהל הקטן של רוכשי חוברות-בהמשכים בשווקים. השניים היו דמויות בדויות שסיפקו לקוראים לא מעט צחוקים, פשוט מפני שעלילות של ענקים ושל גמדים נראו כעניין מבדח ביותר למשכיל של ימי הביניים המאוחרים: מצחיקים כפריקים, כליצנים בקרקס – ותו לא. הקוראים הראשונים של ראבלה יכלו איפוא ל

צרפת של המאה ה- 16 מעולם לא נראתה כה מגוכחת בהידור שלה.
רבלה בביקורת חברתית ותקופתית מבדחת.
רבלה מתייחס להמון מושגים ואירועים היסטוריים בכתיבת נונסנס שיש בו סנס מסויים.
מזכיר מעט את הצייר דומיה, רק שבניגוד לדומיה שצייר את המלך כם ראש חציל והביע ביקורת ויזואלית נוקבת, נראה כי רבלה בחר בדרך פחות ישירה לתת את דעתו על המשטר השולט ועל רמת המשכל של הקבוצה השולטת.
הביקורת הזו משלבת למעשה פנטזיה, יש ב