נדהמתי השבוע כשהבנתי שרומן תמים זה, לכאורה, מסתיר בתוכו כל כך הרבה גזענות של האמריקאים כלפי זרים. מה שלא הבנתי כשקראתי לפני הרבה שנים, בגיל 14 בערך. אז כאבתי את כאבה של האם שנאלצה להיפרד מבעלה. שמחתי בשמחתו של הבן על שמצא אהבה אמתית, וממש לא התייחסתי לסבא ששכב במיטה, ובעצם חיכה למותו. חושבת שקצת קשה בגיל 14 להזדהות עם זקן בסוף ימיו.
הגעתי לספר הזה שוב אחרי שחיפשתי ספר אחר, והבנתי שמהספר הזה אני

סיפור אהבה מרתק המתרחש בן אליזבת, אמריקאית צעירה לבין ג'ראלד חצי סיני וחצי אמריקאי.
הם נישאים, חיים בפקין שבסין, בתקופה שבה סין הייתה תחת שלטון קומוניסטי.
ג'ראלד בוחר להישאר בסין, בעוד אליזבת ובנם רני נאלצים לחזור לאמריקה.
ג'ראלד חי בפחד מתמיד מפני השלטונות. הקשר היחיד בינו לבין משפחתו
הם מכתבים בודדים שהוא מצליח להבריח בדרכים עקלקלות.
מומלץ בחום.