הספר מכיל אוסף של עדויות מעובדי הכפייה במחנה "בור" (מכרה נחושת), בתקופת מלחמת העולם השנייה בשנים 1943/44.

במחנה שררו תנאים לא אנושיים: חוסר מזון, התעללויות, רצח, מעשי טבח המוניים, השפלות, עינויים ומה לא?

מספר רב של יהודים נרצחו בזמן פינוי המחנה, והעדויות במקבץ זה הם "המזכרת" שנותרת משואת יהדות הונגריה.

כל עדות היא עולם בפני עצמו שזועקת השמיימה ומרטיטה לבבות.

שואת יהודי הונגריה הייתה

כמה מכם יכולים להצביע אם אשאל מה אתם יודעים על מחנות לעבודות כפייה בכלל או למחנה לעבודות הכפייה ׳בור׳? מעטים יעזו להרים את היד.
הרבה מאיתנו אולי גם חטאו ואמרו שמה שקרה במחנות לעבודות כפייה לא יכול להשתוות בכלל למה שקרה במחנות הריכוז וההשמדה וחלקכם גם ימשיכו לחשוב ככה.
מה שכן, כל אחד מאיתנו חייב שבביתו יהיו ספרי קודש כמו הספרים ש׳יד ושם׳ מוציאים לאור, וזהו רק אחד מהם.

כמעט 170 עמודים שמספרים

סבא שלי בנימין וייס מירושלים היה עובד כפייה במחנה, יחד עם המאייר דוש. תמיד סיפר על רשעות ההונגרים במחנה, בפרט על הענישה הזוועתית של תלייה עם ידיים קשורות לאחור, בכמה סבבים, לאחר שהתלוי התעלף שוב ושוב. כיצד איבד את שיניו בעקבות סטירה בטענה שלא הצדיע לחייל. כיצד אולצו לשאת משאות כבדים במכרות הנחושת כהתעללות לשמה. ובעיקר כמובן על הטבח הנוראי בו ירו בהם בצעדה חזרה להונגריה, כאשר רוב מוחלט של העובדים נ