ביקורת ספרותית על קתלין מאת כריסטופר מורלי
ספר בסדר

---

שאלתי את הספר הזה מהספריה בגלל "פרנסוס על גלגלים" המושלם של כריסטופר מורלי. ציפיתי לעוד סיפור משעשע, אך עם עומק, שפה נהדרת ותאורי נוף מעוררי דמיון.
"קתלין" כתוב כקומדיה וקצת מזכיר באופיו פרק טוב של סיינפלד, בו הקהל מודע לאמת, אך הדמויות לא רואות את התמונה המלאה, וזה מה שמצחיק. ו"קתלין" הוא ספר משעשע וזורם ללא שום ספק. אלא שההשוואה התמידית ל"פרנסוס" לא עושה לו טוב, כי הוא לא מצליח לשחזר את הקסם, עד כדי כך שתהיתי אם אותו כריסטופר מורלי כתב את שני הספרים. "קתלין" הוא ספר הרבה יותר בריטי מ"פרנסוס", חלק ניכר מההומור שלו נשען על שבירת הקודים הנוקשים והנימוסים המאולצים של דרי הממלכה. כמו "פרנסוס", גם בו יש חשיבות רבה לספרים, שמופיעים בו שוב ושוב: המכתב המתגלה בחנות הספרים, ספר המתכונים, הסיפור הדימיוני בהמשכים, האגודה הספרותית, ספר ההיסטוריה והארכיאולוגיה - נדמה כאילו הספרות משמשת את מורלי כדמות המניעה את העלילה וזה מקסים. תאורי הדמויות הם חביבים, ובמיוחד אליזה טיק, המצילה את הספר משיעמום ורצינות-יתר, ומנגד, ריבוי הדמויות וקוצר העלילה לא מאפשרים פיתוח מניח את הדעת.
אני חושבת שמוטב אילו הכיתוב "כריסטופר מורלי - מחבר פרנסוס על גלגלים" לא היה מופיע על הכריכה, וכן הביקורת של גלית דהן קרליבך המהללת את "פרנסוס על גלגלים" על גבה של "קתלין" (!). אלה לא עושים חסד עם "קתלין" ומקשים על קבלת הספר בזכות עצמו, ללא השוואה לאחיו המפורסם יותר.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על קתלין