ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בינואר, 2017
ע"י zooey glass
ע"י zooey glass
אם מתישהו בחיי פחדתי ממכשפות זה היה כשהייתי בגן. היה לי אז חלום שהופיע די הרבה בו מכשפה נועלת אותי במקלט של הגן, קושרת אותו לארונית המתכת החומה שהיו שמים בה אז כדורי ספוג ודלגיות ואני ניסיתי לצעוק לעזרה אבל לא הצלחתי להוציא קול. הייתה לה טיפת נזלת בקצה האף בצבע של שקדי מרק. אבל חוץ ממנה לא היה לי פחד ממכשפות. מחייזרים אולי, מרוחות רפאים כנראה, אבל מכשפות תמיד נראו לי ועדיין נראות כמו מישהו שאשמח לשתות איתו קפה, לשמוע ממנו קצת. קסם וכישוף הם דברים נפלאים בעיני, ודווקא בגלל אהבתי לקסם טכישוף ומכשפות ניגשתי לספר הזה שידעתי עליו מעט מאוד ואף פעם לא קראתי לפני זה ספר אחר של דאל.
ובכן, המכשפות של דאל הסתברו להיות דבר מה אחר, זן של מכשפות שראוי מאוד שילד ייפחד מהן. הן קירחות, כפות רגליהן מרובעות, ציפורניהן ארוכות ודוחות, רוקן כחול ולהבה בוערת באישוניהן. והן שונאות ילדים. למעשה, תכליתן הוא רצח ילדים, ואם ניתן לגרום לכך שהוריו של הילד יהרגו אותו בעצמם - מה טוב. הגיבור הוא ילד שהתייתם מהוריו ועובר למשמורת אצל סבתו הנורבגית שמספרת לו הכל על מכשפות וכיצד להיזהר מהן, ובכל זאת קורה שבחופשת הקיץ הילד נקלע לכנס השנתי של מכשפות אנגליה בניצוחה של המכשפה העליונה.
קשה לי להגיד שהתאכזבתי כי נהניתי מאוד מהסיפור ומהכתיבה של דאל. הדמות של הסבתא הצחיקה אותי מאוד, צחוק אמתי וגרוני מאוד, והסיפור היה מהיר וקולע כמו שסיפורי ילדים, או בעצם סיפורים בכלל, צריכים להיות. נשכני מאוד, מקורי מאוד, ומאוד לא חינוכי, בדיוק כמו שסיפורי ילדים, או בעצם סיפורים בכלל, צריכים להיות. ועל הכל שרתה מעין תחושב כזו של קלילות ובדיחות הדעת, יחד עם טון חביב שבו נוקטים המבוגרים כשהם רוצים להישמע מפחידים ולעורר פלצות. ובכל זאת, כאוהב מכשפות מושבע, הרגשתי שהמכשפות ילדותיות מדי ומנגד לא גרוטסקיות מספיק, ואם כל האכזבות היא המכשפה העליונה שהייתה גרוטסקית מאוד אבל לא מספיק מקאברית, ככה שדווקא הכנס עצמו הסתבר להיות הקטע החלש ביותר הסיפור, דווקא הוא.
ברור לי שיש ילדים שיבהלו מאוד מהתיאורים, וזה מצוין, אבל קשה לי להאמין שאני כילד הייתי משתכנע. אגב, לא לפני הרבה שנים (חמש או ארבע) חלמתי שוב על המכשפה מהגן. היינו שוב במקלט אבל אני הייתי בוגר והיא הייתה יותר מבוגרת. דיברנו קצת. אחלה גברת, קוראים לה אלקסה.
נ.ב. קראתי את הספר בתירגומו האיטלקי, ככה שמאוד סביר שאיבדתי פה ושם איזה ניואנס ושבסקירה עצמה לא ציינתי את המונחים כפי שתורגמו לעברית.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
נחמד, ובכל זאת לדעתי, וגם קצת מנסיוני, כדאי בעיקר להיזהר ממכשפות שנראות טוב, אפילו טוב מאוד.
כאלו שלבושות יפה ומאופרות היטב, כולל תכשיטים. כאלו שאף אחד לא חושד במכשפיותן.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יפה. אהבתי את הספר הזה
ולדעתי יש בו פוטנציאל הפחדה די גדול.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
נקודה מעניינת העלית. אבל עדיין, אנחנו חיים בעידן גלובלי, יש סיפרות, קולנוע, דרמה, מוזיקה, אינטרנט - אנחנו יונקים ברצף ובתאווה רבה מאז הילדות את האומנות הזו, והיא נכנסת לנו עמוק עמוק לתוך הראש, ואחר כך גם בחלומות בלילה (ראה את הדוגמא שנתתי לך על הסיוט על וולדמורט).
אבל כן, כמובן שהדבר שמוכר לך בצורה הכי טובה במציאות, היא הדבר שאחוזי החשיפה שלו בחלומות שאתה חולם, יהיו הגבוהים ביותר. |
|
|
zooey glass
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה זשל"ב, ואני מניח שהסיבה היא שהמכשפות פשוט לא נוכחות מספיק בתרבות הארצישראלית. גם הסבתא של הילד מציינת שבנורבגיה כולם רגילים למכשפות ויודעים להיזהר מהן, אבל באנגליה הן פחות מוכרות וככה גם בחלקים אחרים בעולם. הסיוטים שלי בתור ילד ומתבגר (וגם היום מדי פעם) נגעו בעיקר למלחמות, טילים ונאצים.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יפה. אהבתי מאוד את הביקורת, ולמרות שאת הספר הספציפי הזה לא יצא לי לקרוא, לפי התיאור שלך הייתי נותן לו 4 כוכבים. דאל הוא סופר מצויין.
בעניין החלומות - היו לי המון סיוטים בילדות, עכשיו כבר לא. אבל לא זכור לי שהיו לי סיוטים על מכשפות. כן היו לי על הלורד וולדמורט. או על אמא שלי, שהופכת פתאום למישהי אחרת, שצועקת עליי ותופסת בי חזק בחולצה ואומרת שהיא תהרוג אותי, ועל איזה איש על אופנוע שפתאום נכנס בי וחורך לי את הגוף, ועוד ועוד... אבל לא, שום דבר על מכשפות. מוזר. (אולי באמת מכשפות הן לא כאלה נוראיות, כמו שאתה אומר, אם ככה) |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
