״סנטרל פארק״-גיום מוסו

הוצאת כנרת זמורה ביתן
270 דף

סטיבן קינג:״מפלצות קיימות באמת, גם רוחות רפאים… הן חיות בינינו ולפעמים הן מנצחות״.

אליס שפר, קצינת משטרה במחלק הרצח בפריז מתעוררת ביער כבולה לגבריאל קיין, פסנתרן ג׳ז אמריקאי שהופיע בדבלין אתמול בלילה.
היא בילתה עם חברות בבר בשאנז אליזה בערב שלפני.
שניהם אזוקים זה לזה בסנטרל פארק והם אינם יודעים איך הגיעו למצב הזה ושניהם לא זוכרים מה עשו אחרי הבילוי, ערב לפני.
בכל אופן, לשניהם אין ארנקים, כסף ולא תעודת זהות. לאליס יש אקדח שונה ממה שיש לה כשוטרת ואקדח שחסר בו כדור והחולצה של אליס עם דם.
התחלה טובה!!!

אליס היתה נשואה לפול מלורי, הגניקולוג שלה שהכירה אותו בצורה מפתיעה, שעליה אנו קוראים בגוף ראשון שחוזר אחורה בזמן לשנת 2010.

מה מחבר את אליס וגבריאל? (חוץ מהאזיקים)….
מה קשור פול לעלילה בהווה?
מה החיבור של הרוצח הסדרתי אריק ווהן לשניהם?

לא יכולתי להפסיק את הקריאה וסיימתי אותו ביום.
מותח, מרתק, יותר מדי כיוונים, מחבר חיבורים, קושר את החוטים שהשתחררו ובעיקר, מעניין!!!
נוחתות הפתעות שלא הייתי מוכנה אליהם.

פשוט נפלא!!!
מומלץ!!! מאד!!!

ספר ששנים רציתי לקרוא בו בגלל הפתיחה המיוחדת שלו, ומשום מה תמיד מישהו תפס אותו לפני בספריה הפעם הקדמתי. הסיפור מגולל את סיפורם של אליס וגבריאל ששניהם רדומים בסנטרל פארק בניו-יורק קשורים, שניהם לא יודעים למה? אבל שניהם קשורים אחד לשני בנסיבות כלשהם, והם יוצאים למסע סביב השאלה מדוע נפגשו מלכתחילה? ספר מרתק, סוחף הרפתקני אפילו דמיינתי כאילו אני בסרט מתח בקולנוע, אהבתי מאוד את הספר. לצערי לא כתבתי ביקורת לפני זה כי חליתי בקורונה סיימתי אותו בשבת האחרונה, היה מדהים לקרוא בו. בהחלט מומלץ בעיקר לחובבי מתח.

תוך סופ"ש אחד סיימתי לקרא את סנטרל פארק. זאת לא הייתה ריצת אמוק במטרה לגלות את האמת אודות אליס וגבריאל, השחקנים הראשיים באפיזודה המוזרה שתחילתה בקרחת יער בסנטרל פארק. העלילה מתפתחת בקצב מתון. השאלות העיקריות המאתגרות את הקוראים הן - כיצד מגיעה שוטרת צרפתיה מפריז אל אותו ספסל בסנטרל פארק, ניו יורק, בין-לילה ומה הסיבה שהיא מתעוררת בבוקר על הספסל, כשהיא אזוקה לאדם שאיננה מכירה. איך תגלה מדוע היא אזוקה בפרק היד לאדם לא מוכר לה? אליס ממשיכה להתמודד עם דילמות רבות כגון, מקור כתמי הדם על חולצתה, ומדוע אינה זוכרת ממה שהתרחש אחרי שבילתה עם חברותיה בפריז. המתח גובר כשהשניים מבינים שמצבם קשור לתעלומה שהמשטרה מנסה לפתור - מיהו הרוצח הסדרתי שקרבנותיו הן נשים שמתו מחנק בעזרת גרביים? לאורך כל הדרך אליס תטיל ספק בזהותו האמיתית של גבריאל, הצעיר אליו הייתה אזוקה. האם הוא באמת מי שהוא טעון שהוא - נגן פסנתר ג'ז? כל זה ועוד בנוי אל תוך מותחן שמשלב בתי חולים ופסיכיאטריה. הייתי מגדירה את סנטרל פארק כרומן חביב מאוד, ובלתי צפוי.
אודות הסופר - גיום מוסו יודע לכתוב. יש לו קהל קוראים נאמן במולדתו, צרפת, וברחבי העולם. ספריו תורגמו לשפות רבות.

הרומן מתחיל לאט ולא ברור עובר לעלילת מתח והרפתקאה מעניינת ומסתיים בקול דממה דקה, רומן יותר פסיכולוגי ממה שהיה ברור. מעניין וספר קריא.

ב240 עמודים ספר טוב וסוחף!

עוד 30 עמודים קצת מאכזבים

ספר טוב מאוד, מותח וסוחף וכמות הטוויסטים לא יכולה להיספר על שתי ידיים, בכל פעם שאתה חושב שאתה מבין משהו מתווסף עוד טוויסט שמשנה את כל מה שחשבת, מותח את הרגע האחרון ועד 3 העמודים האחרונים של הספר, אהבתי מאוד

וואו וואו וואו!
אם כסטודנטית עייפה תמידית ועוד אחרי יום עוד יותר מתיש נשארתי ערה עד 2:00 בלילה רק על מנת לסיים את הספר הזה כאשר בכלל הייתי בעמודיו הראשונים כשנכנסתי למיטה אומר משהו על הספר הזה – פשוט מטורף!
אליס שפר מתעוררת אזוקה באמצעו של הסנטרל פארק לגבר זר שמציג עצמו בפניה כגבריאל קיין, פסנתרן ג'ז שלילה קודם לכן ניגן בכלל בבר בדבלין, אליס ערב קודם לכן שתתה עם שלוש מחברותיה בשאנז אליזה בצרפת! אז כיצד הדבר הגיוני? איך לעזאזל הם מצאו את עצמם באמצע ניו-יורק אחרי שהם לא זוכרים דבר שקרה בליל אמש וכיצד הם הגיעו למצב ההזוי הזה?
רמזים שונים על גופם ובעזרת הנחישות של אליס, שהינה שוטרת בפריז, הם מצליחים לעקוב אחר רמזים שונים ברחבי ניו יורק וכן ליצור קשר עם עמיתה של אליס בפריז שמצליח לעזור להם מפריז – אבל החקירה והדרך לפתרון נראים רק מתוסבכים יותר ויותר. כשהם מצליחים ליצור קשרים שונים נראה כי משהו שם לא מושלם ולא מתחבר ואיפה עובר החוט המקשר בין כל הרמזים?
אני אחזור על המשפט שוב – איזה ספר מטורף! נקרא בנשימה עצורה, מותח והאם כבר ציינתי שלדעתי הסוף הוא גאוני?
הרבה ביקורות מדברות על הספר הזה כספר שהחזיק אותם כמעט עד הסוף ואז הסוף איכזב אותם לחלוטין – אבל כאן טמונה הגאונות של גיום מוסו לדעתי, לסיים ספר באופן כה לא צפוי ובדרך שהיא בכלל לא מאפיינת ספרי מתח היא נקודת המפנה שעושה את גיום מוסו לסופר שכל ספריו עד כה היו רבי מכר ואת כולם אהבתי מאד.
אין ספק, הייתה שם קיטשיות מסוימת בשני העמודים האחרונים, אבל כל השאר מפצה על זה לחלוטין!
אם עוד לא הבנתם, מומלץ! לא תרצו להניח אותו מהיד.

"אליס וגבריאל לא זוכרים דבר מהלילה הקודם...
(מהכריכה)

כחברה בקהילת הקוראים של "כנרת, זמורה-ביתן" (הקהילה הסגולה), הספר התקבל אצלי ללא תקציר בכריכה. הדבר היחידי שידעתי הוא, שאני הולכת לקרוא עוד ספר של הסופר הצרפתי גיום מוסו.

לסופר גיוס מוסו התוודעתי בספריו הקודמים שתורגמו לעברית: "משחק על זמן", "קולו של המלאך", ו"מחר".

סגנון כתיבתו מוכר לי וברוב ספריו למושג "זמן" ישנה משמעות, לרבות כתיבה בשני צירי זמן: עבר והווה.

תבנית נוספת לכתיבתו היא החלוקה לפרקים, פרקי משנה קצרים, דמיון פרוע, ורעיונות הזויים. כל הפרטים הללו יחדיו, מהווים סיבה למעבר מהיר של הדפים מצד לצד וקריאה בנשימה עצורה.

גיום מוסו אוהב ציטטות של הוגי דעות, ומשלב אותן בספריו. כך גם הספר הנוכחי מלווה בציטטות מקסימות.

לדעתי, נפלא בעיניי שהוא לא מרבה בדמויות. בדרך כלל, כתיבתו מהודקת סביב שתי דמויות מרכזיות, בשילוב רקע של מספר דמויות משנה קטן, שהן מהוות תבלין לתבשיל המוגש לקורא.

כל הדמויות מורכבות, מעניינות, ולכל דמות יש משא כבד על הכתפיים... מוטיב "העבר" בדמות הינו ציר העבר שצץ כשמן על פני המים.

אז מה יש לנו בתפריט כאן?

אליס שפר, קצינה במחלקה הרצח בפריז, פוקחת את עיניה לעבר קרני השמש אחרי שהלילה פינה את מקומו. זיעה כיסתה את גופה, היא רעדה, גרונה היה יבש וכל גופה כאב.

כשפקחה את עיניה, היא ראתה ששכבה על ספסל, סמוך לגבר גדול וחסון מצונף לצידה. לקום היא לא הצליחה, משום שידה הימנית, הייתה אזוקה לידו השמאלית של הגבר.

מי האיש הזה?
איפה היא?
ביער רמבויה?
ונסן?
פונטנבלו?

היא בחנה את הגבר שלצידה. יש דופק? היא מכירה אותו? האם תווי פניו מוכרים לה?

מה קרה כאן?

קת אקדחה מכוסה דם יבש, חסר קליע, וכיסי דם קרוש מכסים את חולצתה. כל מה שאליס שפר הצליחה לדלות מזיכרונה: "אתמול בערב, היא יצרה לחגוג עם שלוש חברות בשאנז אליזה. היא שתתה הרבה, כוסית ועוד כוסית, בכמה ברים: "המונלייט", "הקומה השלישי", "הלונדונדרי"... ארבע החברות נפרדו קצת לפני חצות. היא חזרה לבד אל מכוניתה בחניון תת-קרקעי בדירות פרנקלין-רוזוולט ואז..."... עמוד 11.
אופס, גם הארנק נעלם שתעודת השוטרת הייתה בתוכו. היא נותרה ערומה ממסמכי זיהוי, ללא כסף וטלפון סלולארי. בנוסף על כף ידה נכתבו בעט שלוש ספרות.

כשהגבר התעורר מעלפונו לנוכח אקדחה, שהיה במרחק ס"מ ספורים מרקתו, ותוך כדי השתאות מול הנוף הוא שאל: "מי את, לעזאזל? מה אנחנו עושים כאן?" (עמוד 13)

הגבר העיד על עצמו שהוא גבריאל קיין, אמריקאי, פסנתרן ג'ז, מתגורר בלוס אנגלס וברוב הזמן בהופעות. כל מה שהוא זכר: "אז ככה... אתמול בערב ניגנתי עם הבסיסט והסקסופוניסט שלי ב"בראון שוגר", מועדון ג'ז ב"טמפל בר,, בדבלין." (עמוד 16)

היא בטוחה שהיא בפריז.
הוא בטוח שהוא בדבלין.
אבל הם לא בפריז ולא בדבלין, הם בסנטרל פארק בניו-יורק!

איך הם הגיעו לשם?
למה הם אזוקים?
מה הקשר ביניהם?

ת ע ל ו מ ה...

אם אתם רוצים תשובות תצטרכו לצאת למסע שאני יצאתי ... מובטח לכם מסע מרתק!

כל הכיף הגדול בעלילה שפתרון התעלומה צף רק בסופה, וכל מה שחשבתי בהתחלה ולאורך הקריאה התהפך.

בקיצור: סופר אומן!

בשורה התחתונה: נסיעה מפותלת במהירות גבוהה ללא חניית בינים!

ממליצה בחום במיוחד למעריצי גיום מוסו ואוהבי הז'אנר.

סיקרנתי אתכם?
תיהנו!

לי יניני

נחמד. ספר עם תעלומת רצח עם טייסט. כתוב טוב סוחף ומותח עד לדף האחרון אבל בסופו של דבר פשוט ספר נעים לקריאה. בכיף.