ביקורת ספרותית על חזקים ברוסיה מאת רן דברת
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 בדצמבר, 2016
ע"י Pulp_Fiction


מה שאליהו,אביה של שירי,אשתו של אמיר- הגיבור והמספר של הספר אינו אוהב במיוחד, זה כש"הדברים נעשים פרטאץ'". ובכן חבל שהספר עצמו נכתב באופן זה. אם להיות כנים אזי ניתן למצוא כמה נקודות חיוביות בספר שבמהותו אמור לדבר לכל גבר מעמד - ביניימי טיפוסי אשר חי בשגרה אפורה, אך אוהבת ותומכת ושהכל בה לכאורה ברור, מדוד ורגוע, ושבה הוא עצמו מרגיש קצת מת. זה הגבר החנון האקדמאי ,אפשר שגם נוירוטי וחרדתי(כמו אמיר עצמו) שחולם על חיים פרועים וחסרי מעצורים, אף-על-פי שאינו יודע באמת כיצד לחיות אותם כך ויאבד עצמו לדעת גם באם ימצא עצמו חי אותם לתקופה מסויימת, כשהוא רק שואף לחזור לאותה שגרה כואבת משעמום, אך כה מוכרת ומגנה. חבריו, אותם הכיר עוד בתיכון או בצבא כבר אינם אותם נערים עליזים(או מלנכוליים), אלא חבורה של גברים לא הכי צעירים, שהתום אבד להם מזמן וסערות החיים הכו בהם, ללא הכנה מוקדמת ולעיתים בעוצמה ברוטלית למדי. כך מעיד אמיר על עצמו באחד הרגעים שבהם הוא מוכרח להפגין יכולת השרדות טבעית ופרימיטיבית, הרחק מהאזורים הסטריליים שהוא רגיל להתנהל בהם:

" אף פעם לא הייתה לי היכולת המטאפורית להכות מישהו אחר. אולי העולם נחלק לאלה שלוקחים ומכים ובוגדים, מרגישים אשמים אבל מתגברים ומצליחים, ולאלה שלא עושים את הדברים האלה ומתים מתוסכלים ומובסים, אחרי חיים בינוניים."

כל זה נחמד ,עם זאת קשה מאוד להתעלם מהיעדר המחקר( או מחקר רשלני עד גיחוך) אודות היסטוריה של רוסיה- ברה"מ, ויחסיה עם ישראל. לדוגמה אליהו " נזכר" כי היה במוסקבה בשמונים ושתיים עם חברה ישראלית לטיהור מי שפכים כנציג של מכון הייצוא. כל נער שזה עתה סיים תיכון יודע שבשמונים ושתיים לא התקיימו יחסים דיפלומטיים בין ברה"מ לישראל ועוינות של ממש שררה בין המדינות. שום חברה ישראלית לא הייתה יכולה לחלום על מסחר עם רוסיה, ועל אחת כמה וכמה שום נציג של מכון הייצוא לא היה מקבל אף אשרת כניסה לשם. אזכורים לביקורים מעין אלה שהתקיימו כביכול בתקופות שאינן מתקבלות על הדעת מצויים בשפע בספר. בנוסף נכתבת סצנה הזויה לחלוטין על המון שתוקף אוטובוס של ה-ק.ג.ב., שאליו הארגון היה אוסף אסירים ועוד נשא עליו כתובת של שניתן לדמיין כ"הסעות למעצר". מתי לארגון חשאי כמו ה-ק.ג.ב היו אוטובוסים הנושאים את שמו? מקסימום מיניבוס ללא חלונות שלא רשום עליו כלום ובטח שלא ק.ג.ב. לא ברור גם כיצד הצליחו להגיע חברי הלהקה באוטבוס זה (שאמור להיות לפחות בן עשרים ומשהו) לאזורים נידחים שקשה להגיע אליהם בג'יפים וגם זה היה לוקח חודשים רבים בהתחשב במצב הכבישים באתם חלקים של רוסיה ובעונה בה נסעו על פי הספר. הדרך להגיע לשם היא באמצעות רכבת או מטוס. יתר על כן עולה השאלה מדוע בחר המספר להתמקד בערים אלה שנמצאות הרחק בסיביר ופסח על ערים מרכזיות ותוססות הרבה יותר. הרכב נאצי הופיע בדיוק באותם המועדונים ובאותם תאריכים כמו להקתו של הגיבור(דבר בעל סיכויי יתכנות שואפים לאפס אף בישראל שלא לדבר על רוסיה),להקת בנות יפנית שנוסעת אחריהם באוטובוס בעצם מפסידה מכך ולכן לא ברור מדוע עושה זאת, מכר מלבוב(מערב אוקראינה,אזור נפרד שמתעב את מוסקבה,במדינה נפרדת ומסוכסכת עם רוסיה) המסדר להם פרוטקציות במרכז רוסיה, ילד בן שמונה-עשרה ש"שרד" בקומוניזם ועוד "פרטאצ'ים" רבים מספור. עוד ניכר כי המחבר אינו מכיר כלל את רוסיה העכשווית את ההיסטוריה של המדינה, את הערים שהוא מזכיר בספר ומרבה להשתמש בסטריאוטיפים.לבסוף על אף ההומור שבה,שלעיתים מצליח להצחיק מתקבלת יצירה של נער בגיל ההתבגרות המוקדמת, שהיה חוטף הערות רבות מאוד על האי דיוקים ההיסטוריים שבה והכתיבה הירודה ממורתו ולא ספר ממש. חבל שרן דברת שנראה כי הינו בעל זכויות בתחומים אחרים פישל בגדול. יש כאן פספוס של ספר שיכל להיות טוב וחבל . כוכב אחד בקושי.







,
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנה ו-2 חודשים)
לפי הסקירה שלך הספר מלא כרימון. לי הוא נשמע מעניין.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-2 חודשים)
ראיתי את הספר בעתון כמומלץ וזה מה שגרם לי לקנות אותו ,אבל האכזבה ממנו הגיעה די מהר
חני (לפני שנה ו-2 חודשים)
גם אם הספר בזבוז סיקרת אותו נפלא. מעניין איך אתה כותב סקירה לספר עם חמישה כוכבים.זה אמור להיות עילוי.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ