ארמדין הוא עולם קסום המלא במסתורין, כשפים, יצורים וממלכות בני אנוש וגזעים אחרים. לעולם הזה יש כרוניקות שונות שמספרות על העידנים השונים בו ואחת הכרוניקות מספרת על חרב קסומה של לוחם אגדי שביחד הם יכולים להתגבר על הרוע. הספר מספר לנו את הכרוניקה של חרב אלף הראמות שמתרחשת בעולם קסום ומופלא ומלא עד להפליא בתיאורים: החל בנוף ובקסמים מופלאים וכלה בהסברים ספרותיים והיסטוריים לשפות השונות של הגזעים השונים ולנקודות שונות בעלילה.
קוגל לוקח מוטיבים עיקריים מספרי פנטזיה אחרים (כמדומה בעיקר מטולקין) ויוצר עולם משלו עם חוקים משלו ועם היסטוריה משלו ומספר עלילה מופלאה על מאבק איתנים בין הטוב ובין הרוע שבא להשתלט על העולם של ארמדין.
הספר כתוב היטב, וזה מרגיש טוב שהוא נכתב בעברית כשפת מקור, והחיבורים השפתיים של הכתיבה נקראים בזרימה טובה. אך נקודת הקושי מבחינתי הייתה להתגבר על טרחנות מה בתיאורים הרבים של יצירת העולם של ארמדין ולגשת אל האקשן שבסוף הספר היחסית ארוך הזה.
אישית לקח לי קצת זמן להתחבר לזרימה של הספר, זה לא שהוא לא טוב או שאינו מספר סיפור קסום כמו שאני אוהב, רק שהיה לי מעכב כלשהו שקשה לשים עליו את האצבע בדיוק. לאורך הקריאה הגיבורים נתקלו בבעיות שהיה עליהם לפתור ולעתים זה הרגיש קצת מאולץ ולפעמים קצת "קל" מידי לפתור את הבעיות שצצו לאורך העלילה וזה משהו שלשמחתי נעלם בהמשך הספר. ועדיין, זהו אחד מבין הספרים שלקח לי הכי הרבה זמן לקרוא בשנים האחרונות וזה גרם לי לקצת עוגמה לאורך התקופה האחרונה. אך כאמור לשמחתי זה הסתדר לבסוף.
עובר מיד להמשך ומקווה לזרימה חלקה יותר.
תהנו...

לספר הזה יש מקום של כבוד,
כי זה ספר הפנטזיה הכי גרוע אי פעם שקראתי.
כל כך הרבה פרטים טפלים בספר, דברים שלא קשורים לכלום.
המחבר מנסה לסבך את הקורא עם הרבה מושגים מהעולם הדימיוני שהוא יצר, שזה נהפך לבלתי אפשרי לעקוב אחרי העלילה.

למרות שיש לא מעט ביקורות קוטלות על הספר הזה ועם חלקם אני מסכים לחלוטין ואפילו הגבתי בכך שאהבתי את הביקורת כשהייתי בתחילת הספר,
עדיין אני חושב שמי שמתאמץ לקרוא את הספר עד הסוף (משימה כלל לא קלה לספר של מעל 500 עמודים) , לבסוף יהנה מהספר.
לא אחזור על כל הביקורות שכבר נאמרו , אלא אציין משהו שמאוד הפריע לי .
המעבר בכתיבה של הסופר מציון שם של הדמות שהוא רוצה לכתוב עליה לבין ציון סתמי של הדמות.
לדוגמא - גייבור עשה כך וכך ואז באותה פסקה הוא רושם הבחור הצעיר החליט כך וכך. לוקח קצת זמן להבין שמדובר על אותה דמות ולא דמות אחרת שנמצאת שם.
זה ממש מיותר ולא ראיתי כך באף ספר (בייחוד כשמדובר על אותה פסקה!).
כל הניסיון לקחת ולהעתיק יסודות מטולקין במהלך העלילה בעיניי מיותרים מאוד . חבל שהסופר לא חשב לכתוב קצת יותר במקוריות וקצת יותר לנסות לאמץ את כושר ההמצאה.
בייחוד , כשהוא מציין בסוף הספר , שהוא עמל על הספר שנים רבות . מאידך, חבל שלא נתן עוד מאמץ קטן כמו לקרוא בשנית ולהקשיב לביקורות קוראים אובייקטיבים לפני פרסום הספר וכתוצאה מכך גם לתקן את העלילה של תחילת הספר שגורמת להרבה קוראים להתאכזב ולנטוש באמצע.
אבל כפי שכתבתי מי שמסוגל לחצות את מאמץ קריאת 450 העמודים הראשוניים , מובטח לו שיהנה אפילו מאוד מהעלילה ומהספר וכן יש מצב שלא יוכל להניח לרגע את הספר עד לסוף.
דבר אחרון , חייב לציין לשבח את הניסיון (לא קל בכלל) של סופר ישראלי לכתוב ספר ששיך לז'אנר שכזה. כן ירבו כמותו.

ההתחלה קצת נגררת אבל אח"כ איאפשר להניח את הספר מהיד ספר מדהים ומומלץ לכולם