“"השירים היו קיימים כמו כוחות שרוצים לצאת. אם אתה מכניס אותם בחזרה, הם, בכוח שלהם, יעשו לך משהו. פחדתי שאשתגע. שהכוחות האלה יצרו ביאושים ותסכול שאין לו פורקן." -עמ' 153-
ניסיתי לכתוב כמה וכמה ביקורות על הביוגרפיה הזאת, למלא אותה בסיפורים וחויות וקטעים וציטוטים, אבל כל פעם כתבתי על דברים שלא רציתי לדבר עליהם ושלא רציתי להתעסק בהם, התבלבלתי והתפזרתי, והתבאסתי.
ואולי יש בכך משהו מתבקש, להתבלבל ולהתפזר ולמצוא את עצמך מהרהרת בעקבות סיפורו ומילותיו של מאיר אריאל, שהפיזור המחשבתי שלו הוא הקסם שביצירתו. 
פרופסור ניסים קלדרון, שלא היתי מיודעת אליו עד כה, עשה כאן עבודה מקיפה ומקצועית (גם אם גילה את דעתו האישית לא פעם ולא פעמיים, שאישית אני לא הרגשתי בכך צורך) והביא את סיפור חייו של מאיר אריאל זכרונו לברכה כרוך ב-345 עמודים. בין שהוא כותב על דברים שקשורים במאיר במישרין (הקלטות האלבומים והופעות, חתונה (או שתיים!) וילדים) ובין שבעקיפין (הקמת משמרות ומלחמות ישראל), מצאתי את עצמי מרותקת, כי הסיפור של מאיר הוא סיפור ישראלי מאד, שלא יכלתי שלא להזדהות ולהרגיש חלק, ומאיר הוא עצמו יוצר ישראלי מאד, שברגישותו הרבה הושפע מהסיטואציות המורכבות בארצנו הקטנטונת ונתן דרור לתחושות האלו בלא מעט משיריו.
הרגעים בהם הכי נהניתי בספר היו כשפרופ' קלדרון לקח צעד אל אחורי הבמה והעביר את המיקרופון למאיר אריאל, שמצוטט בריאיונות רבים ובמכתבים, ואנו קוראים את דעותיו ונחשפים אל אופן ההתבטאות היחודי שלו. הוא מדבר כל כך יפה, כל כך צבעוני, אומר משהו אחד וברגע הבא הופך אותו על פיו. אמביוולנטיות מושלמת. ההנאה שלי ברגעים האלה גרמה לי לתהות האם בחרתי את הספר הנכון, ואולי עדיף היה שאגש ישר לכתביו של מאיר עצמו (ספר הפרוזה "ד"ר התחכמות", ההספדים הרבים שכתב) ללא חציצה וסינון. מאמינה שזה יקרה בהמשך :) 
גם היחס אל השירים נהדר. כמה משיריו המוכרים זוכים כאן לניתוחים מילוליים ומוזיקליים מפורטים ומושקעים.
גם אם לא הסכמתי עם הפירושים לטקסטים בחלק מהמקרים, ("מדרש יונתי" ו"שדות גולדברג", למשל) ניכרת ההשקעה והאהבה לשירים, ומצאתי את עצמי מחיכת מאוזן לאוזן כשהפירוש היה כל כך מדויק וכל כך הולם את מאיר. כי מאיר הוא-הוא היצירה שלו, לגמרי, ואין לי את היכולת לעשות הפרדה כאן בין האמן ליצירתו. (זה אפשרי בכלל?) אין שום מחיצה. כמו בציטוט שהבאתי למעלה, השירים היו בו-בתוכו, חלק מנפשו שהתחנן לצאת אל העולם.
אפשר עוד לספר רבות על מאיר, על החיוך המזמין והעיניים היפות, שמאחוריהן הסתתרו קדרות ודיכאון שתקף אותו לא מעט במהלך שנותיו. על הגחמות שלו כלפי תרצה אשתו וילדיו שירז, שחר ואהוד, אבל גם על האהבה הגדולה שהיתה לו כלפיהם וגם על החברויות המדהימות שהיוו חלק חשוב בחייו. 
על הפתיחות הרבה שלו, אולי מדי לפעמים. אבל בסופו של דבר יצאתי מהספר הזה עם המסקנה שהיתה לי עוד לפני שקראתי אותו: מאיר היה בן-אדם. על כל המשתמע מכך. ולכן אני כל כך אוהבת אותו, גם אם אני לא מסכימה עם דברים רבים שעשה או אמר. הוא היה בן-אדם בכל מישוריו, הוא היה אותנטי, ומבולבל ומפוזר, וחכם ומחוכם ומתוחכם, ובו בזמן תמים כמו שה. הוא היה נהדר. וצר לי על שנתו האחרונה שהיתה קשה מאד, על טעויותיו, ועל מותו, שאולי היה בו איזה חלק שרצה בזה כבר, אבל הצער על עזיבתו בטרם עת אצל אלה שאוהבים אותו קיים ונוכח. 
מאיר אריאל הוא היוצר האהוב עלי כבר מעל ארבע שנים בזכות תכנית לילה ברדיו ששודרה ביום השנה ה-18 למותו, שם דיברו מיקי קם ויהודה עדר באינטימיות חמימה על מאיר שלהם, ובזכות אמא שלי שפתאום התלהבה וסיפרה לי והוסיפה על דבריהם. מאז היא המשיכה להכיר לי שירים שלו, וגם אני ממשיכה לגלות אותו בעצמי וזה אף פעם לא נמאס. הקול שלו כל כך... יחודי, משמעותי, שונה במוזיקה הישראלית, שום מילה לא קולעת באמת לקסם שהיה לו. והאנושיות הפשוטה שלו היא משהו שחסר כאן היום. לא פעם אני תוהה: מה מאיר היה אומר על המצב הזה והזה? מה הוא היה חושב? 
והאם הגיוני להתגעגע לאדם שמעולם לא הכרת? (כנראה שלא. אבל מה הקשר בין היגיון לגעגוע?)
לסיכום: בסופו של דבר, זו ביוגרפיה. לי קשה עם ביוגרפיות, ולמרות שמאיר נותן לזה אוירה אחרת, נונשלנטית ומרושלת, ולמרות שהדיבור על המוזיקה והמילים של מאיר היה מרתק ונפלא עבורי, עדין הקריאה היתה לי קצת קשה כי ביוגרפיות זה לא בשבילי. אבל מאיר, זה כן.
ועכשיו אנשום לרווחה ואחזור אל ספרי העלילה האהובים עלי.
~
טוב, לא נסיים עם שיר?
חשבתי שאני יודעת איזה שיר אני רוצה לשים כאן, אבל אז נזכרתי בשיר לא שגרתי שגיליתי בזכות הספר: Carry on mister Dylan, שככל הנראה מאיר כתב אותו בזמן שבוב דילן אושפז והיה בסכנת חיים. "בוב דילן הישראלי" כולם קוראים למאיר, ורק אני נבוכה מול המשפט הזה כי בוב דילן ואני אפילו לא ברמה של שלום שלום. אבל אין ספק שמאיר הושפע רבות מדילן (גם מנתן אלתרמן המופלא, אם כבר מדברים), ודאג לו באמת ובתמים. כך נולד שיר יפהפה, באנגלית אמנם, שחיפוש שלו ביוטיוב הניב חידוש די חדש שמבצע אהוד בנו הצעיר של מאיר. בפזמון שומעים את מאיר היטב ובבתים את אהוד. אז זה לא בדיוק שיר מאיר אריאלי קלאסי ואולי העיבוד והסאונד נשמעים טוב-מדי, אבל השיר הזה מרגש מאד בעיני, ובמיוחד המילים: I love you for what you are and for what you are not. 
אז מאיר, אני אוהבת אותך על מה שאתה וגם על מה שאתה לא. 
(מחילה על הקיטשיות;)
יהי זכרו של אהוב הלב הזה ברוך ♥️
https://youtu.be/TMqUiwww8r4”