ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 באוקטובר, 2016
ע"י תמי
ע"י תמי
סיפורן של 4 משפחות בהודו לאחר קבלת עצמאותה.
עניינה אותי, בעיקר משפחת מרה, שבה האם - רופה מרה
טרודה במציאת שידוך הולם לבנותיה.
הספר מתחיל בטקס חתונת אחת הבנות - סאויטה ובהודעת האם לביתה הצעירה, לאטה :
"גם את תתחתני עם בחור שאני אבחר" וזה מהות העניין. האם תבחר את השידוך ואין לערער על כך...
הספר מתנהל באיטיות רבה מידי, לטעמי. יותר מידי פרטים טפלים, התנהלות שוטפת של החיים,
אהבות, חיזורים, מסיבות, בילויים, חגים, הרבה פוליטיקה, ציטוטי שירים וכד'....
ניתן ללמוד על המסורת ההודית, מנטליות, לבוש וכל ההגבלות והאיסורים על בנות רווקות
(די מזכיר את הדתיים היהודיים..).
הבעיה בספר, לדעתי, שאין "פואנטה". אין עלילה סוחפת ואין דמויות סוחפות (מלבד אולי רופה מרה).
בספר יש הרבה מילים וביטויים המובנים רק לדוברי השפה ההינדית או שפת אורדו ולא תמיד ניתן להבין
את פירושן מתוך ההקשר במשפט...
בערך בעמוד 400 (מתוך 1500), התייאשתי והפסקתי....חבל על הזמן.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
בגיל 12
נסעתי עם הוריי לרומניה. ביקרנו באחד הכפרים הציוריים באזור פויאנה ברשוב (שאינני זוכרת את שמו) אך נדמה כי הוא נעצר בתחילת המאה ה-19 ומנותק היה מהעולם החיצון.
בהרבה מאוד בתים על שער הכניסה לחצר ולבית היה תלוי על עמוד בקבוק הפוך (הפייה של הבקבוק הוכנסה לעמוד, ו"העמוד" שנוצר ממקל של מטאטא או ענף היה מוגבה), משמעות המנהג הזה היה: סימן שבבית זה יש נערה שהגיעה לפרקה ומחכה לחתן, והורים של נערים יכולים לבוא ולהציע את בניהם. אינני יודעת אם הנערה יכלה להתערב בבחירה. זה לא קשור לדת....אלא למנהג מקומי, שנחרט בזיכרוני כמוזר ויוצא דופן. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
