ביקורת ספרותית על לגעת בשטן מאת ג'ק היגינס
ספר טוב

---

"לגעת בשטן" (הוצאת זמורה ביתן, 1987) מאת הסופר הבריטי ג'ק היגינס (ששמו האמיתי הוא הרי פטרסון), מחבר ספר המתח המופתי "הנשר נחת", מתרחש בעיצומה של המלחמה הקרה ועל רקע המערכה שמנהלים שירותי הביון של בריטניה במחתרת האירית (I.R.A) ובארגוני הטרור. פרנק בארי הוא רוצח. טרוריסט ההורג לא למען העיקרון – אלא למען הכסף, או הנאתו האישית. אף שאת ראשית הקריירה שלו עשה במחתרת האירית עתה הוא פועל למען ברית-המועצות וכל המרבה במחיר. אנשי הביון הבריטי, בריגדיר צ'ארלס פרגוסון ושלישו הארי פוקס, בעברו קצין ב"חטיבת-המישמר" (עמוד 52) שאיבד את כף ידו בהתפוצצות מטען בבלפאסט, מחליטים כי בארי הגדיש את הסאה פעם אחת יותר מדי ויש לחסלו.

השניים (שבצלמם ובדמותם ברא את דוגל מונרו וג'ק קרטר בספריו אודות ה-S.O.E במלחמת העולם השנייה מגייסים שוב לפעולה דמויות מוכרות מספריו של היגינס. גיבורו הבלתי נשכח וחובב הויסקי האירי (מסוג "בושמילס" כמובן) ליאם דוולין, נחטף מאירלנד בידי כוח מ"גדוד 22 של שירות אווירי מיוחד, אס.איי.אס, הוא מה שמכונה בפי אנשי-צבא יחידת עילית" (עמוד 51), בפיקודו של קפטיין אנטוני וילייארס, בעברו איש גדוד מישמר ה"'גרנדיירס'" (עמוד 53), שהופיע גם בספרים "אקסוסט" ו"כומר מוודה". דוולין, הזכור לטוב מן הספר "הנשר נחת", הוא חוקר ספרות באקדמיה, משורר ואקדוחן מסוכן בשורות המחתרת. הוא לחם במלחמת האזרחים בספרד בשרות חטיבת וושינגטון ונפל בשבי האיטלקי ובהמשך הועבר לאבווהר, המודיעין הצבאי הגרמני. דוולין פעל בשירותם באירלנד ובשנת 1943 נשלח לאנגליה לסייע ל"כוח גרמני מוצנח, בראשו של הקולונל קורט שטיינר. נאמר שמטרת התרגיל היתה ללכוד את צ'רצ'יל" לניסיון של צנחנים גרמנים לחטוף את צ'רצ'יל ב-1943" (עמוד 48). פרגוסון מטיל על דוולין לחלץ מן הכלא הצרפתי את פקודו הוותיק מן המחתרת, מרטין ברוסנן.

ברוסנן, בוגר מכללות היוקרה אנדובר ופרינסטון ששירת ב"בשנת 1966 הוא התנדב לווייטנאם. קומאנדו מוטס ושירותים מיוחדים" (עמוד 40). הוא שירת כסמל ועוטר בשלל מדליות על גבורתו בשדה הקרב. שם, בג'ונגלים של וייטנאם, פגש והתאהב בצלמת ובעיתונאית הצרפתייה היפייפיה, אן-מארי אודין. בהמשך, בעיקר בשל מוצאו האירי, הפך למתנקש בשורות המחתרת האירית וליד ימינו של דוולין. בשנת 1975 נשלח לצרפת לתווך בעסקת נשק עבור המחתרת. "כאשר ברוסנן הגיע לעיירת-דייגים בחוף בריטאני, כדי לקחת את הנשק, המתין לו כוח רציני מהיחידה המיוחדת. במהוהמה שהתפתחה שם הוא פצע שני שוטרים והרג אחד, ועל כך הוא נדון למאסר עולם באי בל" (עמוד 42), הכלא הצרפתי הידוע לשמצה באכזריות תנאי הכליאה בו ובכך שכמעט בלתי ניתן להימלט ממנו. שירות הביון הבריטי מציע לברוסנן כי יבריחו אותו מכלאו בתמורה לכך שירדוף עד חורמה את בארי. דוולין, ותיק משימות ביון מורכבות בעבור הביון הגרמני והמחתרת האירית, נדרש הפעם לכל כישוריו בכדי להשלים את משימתו, ואילו ברוסנן עתיד לגלות שהעימות כנגד בארי הוא משחק מתוחכם וכי גם שולחיו אינם נקיים מכוונות רעות.

תרגום סביר ולא יותר מזה. כך למשל, תורגם המושג "Airborne Rangers" (יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית), היחידה בה שירת ברוסנן בווייטנאם, כ"קומנדו מוטס", בחירה סבירה נוכח תפקידם אבל לא מדויקת דיו. מנגד, המפגש עם דוולין משעשע כתמיד וגם דמותו של ברוסנן, החייל והמתנקש בעל המצפון קלה לאהדה. אלו הנהנים מספריו של היגינס בשל האקשן יגלו כי ברוסנן הוא לוחם ומפקד קשוח, וכשהוא נדרש לכך הוא מפגין מיומנות גבוהה באגרוף ובאקדח. "ברוסנן נרכן קדימה, נאנק מכאבים, ושלח את ידו הימנית אל ה"סמית וסון" שהצמיד בזהירות כה רבה לרגלו השמאלית. הוא נאנק שוב וצנח על ברכו. ז'אקו התקרב, אחז בשערו של ברוסנן והרים אותו, דוחף את ראשו אחורה, בדיוק ברגע שבו שלף ברוסנן את האקדח ובתנועה אחת ירה בליבו של ז'אקו" (עמוד 160).

היגינס כבר מזמן הפך לאחד מן הסופרים הללו שממחזרים את דמויותיהם, שמותיהן, תכונות האופי והביוגרפיות שלהן וגם את העלילה. מזל שהוא עושה זאת כל כך טוב שזה כיף לקרוא. מומלץ וכייפי כמיטב המסורת של היגינס.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על לגעת בשטן