ביקורת ספרותית על הגיבורים הנשכחים של התנ"ך מאת ד"ר גבי שטרית
ספר מעולה

---

דמויות רבות במקרא זכו להתייחסות נרחבת ולקשת ניתוחים רבת היקף. רבות נכתב על האבות, המלכים, השופטים, הנביאים והמנהיגים השונים במקרא. מאידך, ישנן דמויות שלא זכו להתייחסות מיוחדת, אלא נזכרו פעם, פעמיים וצללו לתהומות הנשייה במקרא. עם זאת, לאור עיונים מעמיקים בדמויות אלו נראה כי דווקא גיבורים נשכחים אלה הועלו מתהומות הנשייה המקראית וזכו בהמשך הדורות להחייאה ולעדנה מחודשת ואקטואלית. אולי בגלל היותן עלומות ואולי בגלל שהדורות הבאים ניצלו דמויות אלה כדי להיות שופר לתשוקותיהם וחלומותיהם ובעיות בני דורם.
בספר זה המחבר מנסה למצוא בתנ"ך את האקטואלי והרלוונטי לבן ימינו, לקרב את דמויותיו לאלפי קוראים, מחוגים שונים מתוך יצירה חינוכית מקורית אשר ערכה רב.
המקרא עבור המחבר הוא מנהרת זמן, המגשרת בין דורות עברו לדורות הבאים. הוא חיבור בין עבר ועתיד. המחבר יוצא מנקודת הנחה כי הבעיות, הקשיים וההתמודדויות, של גיבורי המקרא הם גם שלנו, של האדם בכלל באשר הוא. טבע האדם לא השתנה, הוא אוהב, שונא, מקנא, נוקם, מחפש אהבה, מלא ביצרים, תשוקות ומאווים.
חנוך, שרח בת אשר, בניהו בן יהוידע, יהוידע הכהן, גרשום ואליעזר (בניו של משה), המקלל במדבר, מקושש העצים, בת פרעה, בני קרח, ברוך בן נריה, אם סיסרא, דתן ואבירם, נמרוד, הן דמויות שנזכרו במקרא פעם אחת בלבד, או פעמים בודדות, לעיתים הוזכרו רק כדרך אגב ונשכחו מלב.
הספר מתייחס ל 15 דמויות עלומות המוארות במעלותיהן. אני מניח שהמחבר יכול היה למצוא עוד דמויות והסתפק באלו בלבד וחבל. יש עוד דמויות כמו פועה או דינה וקורות חייה אחר שאחיה ערכו טבח בבני שכם. אני מקווה שהמחבר יביא עוד דמויות בפרסומים עתידיים. הישראלי והיהודי בן זמננו יכול ללמוד מהן רבות.
המחבר מנתח דמויות אלה בעזרת כלים ספרותיים, ובעזרת רגישותם של חז"ל למילה הכתובה (והלא כתובה), ובעזרת פרשנים וחוקרים אחרים, ומקורות חוץ מקראיים.
בספר זה שם המחבר יעד: ללקט את "הנידחים" ו"הדחויים" ולהאיר אותם באור חדש ואקטואלי. חלק מדמויות אלה נתפשות בעינינו בקריאה ראשונה כדמויות שליליות, שלא היה להן תפקיד משמעותי בעלילה, ואולי העדפנו לשכוח מהן. כך למשל: אמו של סיסרא, אויב ישראל, בניו של קרח המרדן, דתן ואבירם בני בריתו של קרח, נמרוד גיבור הציד, המקלל והמקושש במדבר, אשת לוט הלא ממושמעת - כולן דמויות שליליות, לכאורה, שרצינו לשכוח מהן, אך עיון מעמיק יביא אותנו למסקנות שונות ודעתנו עליהן תשתנה מקצה לקצה.
מה ראו חכמים ופרשנים לקחת דמות שולית זו, או אחרת מהמקרא ולתת לה מקום של כבוד? מדוע דמויות נדחות אלה היו בבחינת "אבן מאסו הכותבים הייתה לראש פינה?" מה כל כך מיוחד בדמות זו, או אחרת, שתפסה בהמשך מקום כה חשוב? על שאלות אלה ואחרות עונה ד"ר שטרית בספרו.

» ביקורות נוספות של דוד פסיג
» ביקורות נוספות על הגיבורים הנשכחים של התנ"ך