ביקורת ספרותית על חיי שניים מאת ויקראם סת
ספר טוב

---

לאחרונה נתקלתי ברשימת ספרים מומלצים לקריאה. הרשימה הייתה מובנת על פי חלוקה לגילים. נדמה לי שהיא התפרסמה לפני כשנה, וליד כל ספר שהומלץ נטענה
הסיבה : –
"כי זה חינוכי" ;
"כי לכל דבר –לארוחת ערב, לכוס יין –יש מחיר והסופר הזה מלמד אותנו מהו ..."
"כי ספרות גדולה יכולה להיות גם פרועה,משוגעת ומלאת חופש " ;
"כדי להרוויח לרגע אחד מבט לא דידקטי על הנעורים האבודים שלנו" ;
"כי טוב שהוא יהיה לידנו כשאנחנו מרגישים שהלב שלנו עומד להתפוצץ" ;
"ומי שהולך להצביע בבחירות צריך לדעת מה זו מלחמה או מה זה עוני" ;
ועוד כהנה וכהנה סיבות הגיוניות ולגמרי משכנעות ...
אז נגיד שזו בעצם הייתה סקירה ולא ביקורת, סקירה שנתפסת כחוויה סובייקטיבית ושכל אחד מאתנו יכול להגיע בזמנו החופשי ל-PUNCHLINE משלו .
קראתי –ואימצתי, כי ככה אני תופסת את חוויית הקריאה -לעתים באופן הוליסטי- כשהשלם עולה על סך חלקיו ,ולעתים כשכל חלק ממנו מניב חוויה מתגמלת שיכולה לעמוד בפני עצמה .
אז למה אני עסוקה עכשיו בפתיח ארוך כזה ולא כותבת לעניינו של הספר ? כי יש איזה שהוא קאצ' בלכתוב ביקורת, בלהביע דעה או ב-לסקור איזו שהיא חוויה ולנתח את רמתה . בקיצור לפשפש אצלה שם בתוך הקרביים. היא מחייבת. והיא תלויה בהרבה מאוד פרמטרים .
"אין דבר כזה ספר מוסרי או ספר לא מוסרי " תבע בזמנו אוסקר ווילד " ספר יכול להיות כתוב היטב או כתוב רע. זה הכל "...(מתוך הספר תמונתו של דוריין גריי ) והשאר זה אינטרפרטציה שתהיה ניזונה לעולם מנקודת המבט האישית של קורא...
ו"חיי שניים " הוא קודם כל ספר שכתוב טוב אבל הוא גם כזה שיכול לייצר קשת רחבה של דעות . רחבה מאוד אפילו . הוא לא בדיוק סוחף ,ולעיתים הוא מרבה בפרטים בעניינה של מלחמת העולם השנייה , והוא כתוב בקולו של הסופר שמנסה להאיר לקוראים לא תמיד את מה שהוא כתב בחושך ...עד שלפעמים התחשק לי להגיד לו –
"נו טוב אז אולי תעזוב כבר את היד שלי..."
אני מבינה שהספר השני שלו , שעדיין לא קראתי " שידוך הולם" זכה לביקורת טובה במיוחד .
ובכל זאת אחרי שסיימתי לקרוא את הספר חשתי קרבה ,אינטימית ממש אל שני בני הזוג עליהם נכתב הספר הגולים, חשוכי הילדים , דודו ודודתו של הסופר ויקראם סת' – הני ה"ייקית" היהודייה והסודית והגנדרנית שנתפסת כמי שאין לה פנאי למחויבויות השבטיות בסגנון ההודי , ושאנטי ההודי הטוב והישר , הטיפוס ה"אימהי" והחרוץ שכולו לב שמצליח להיכנס הישר לתוך ליבנו ברבע האחרון של הספר -בערוב ימיו .
"הם נראו כל כך לא מתאימים. זו הייתה שותפות שהתבססה על אמון הדדי יותר מאשר על גילוי סוד , אני חושב שזו הייתה בעיקר מערכת תמיכה הדדית ולא אהבה גדולה". כך מסכם הסופר את הקשר המוזר לכאורה הזה בין השניים .
אני נותנת לספר הזה ארבע נקודות כי הוא טוב במידה, והוא תלוי מצב רוח ...

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על חיי שניים