אני מודה שהיו לי ציפיות גבוהות.
הרבה אנשים אמרו לי שזה מתאר טוב את חווית הפוסט- צבא, את ההתמודדות הקשה של מה שעשית בצבא.
ההתחלה כן הייתה מבטיחה. אדם שכותב את המכתב מראה צדדים קשים, טובים ומורכבים בחוויה הצבאית
וזה מצליח לעניין את הקוראים ולסקרן אותם - מה יהיה עליו? האם ישוב? האם ישתגע לחלוטין?
ואז נגמר המכתב שהוא כותב ומתחיל הסיפור של חברו.
והוא.. ארוך, מאוס קצת, והסוף (בלי להרוס) מאכזב מאוד.
יצאתי עם טעם רע ועם תחושה של בזבוז זמן על קריאת הספר הזה.



