מעולם לא כתבתי ביקורת באתר זה, אך לאחר קריאת הספר איליום מאת דן סימונס הרגשתי צורך – סוף־סוף – לנסח ביקורת על ספר יוצא דופן באמת.
זהו ספר עמוק, בעל מסר חזק ורלוונטי מאוד לעולמנו כיום: עולם שבו טכנולוגיית ה־AI חודרת ליותר ויותר רבדים בחיינו; מציאות שבה הקדמה הטכנולוגית מואצת בקצב מסחרר; עולם רווי גירויים, ההופכים את בני האדם לצרכניים, חומריים וקהי־חושים; ובעיקר עולם שבו יש ירידה חדה בהערכה לתרבות גבוהה – ולתרבות המערב בכלל.
איליום לוקח אותנו לעתיד שבו לאנושות יש לכאורה הכול – אך למעשה אין לה כלום. בני האדם ה“ישנים”, כמו דיימן והרמן, חיים במציאות נטולת מחסור, עולם שבו אין צורך אפילו ללכת או להתאמץ, אך גם אין משמעות, עומק או תכלית. מנגד עומדים הבתר־אנושיים – ישויות מתקדמות טכנולוגית, שאיבדו את המוסר, את הרגש ואת האנושיות, והפכו ל“אלים” ריקים מתוכן, חסרי אופי ונשמה.
זהו ספר שמרגיש כמו תמרור אזהרה. בעיניי, סימונס מציב מראה חדה ולא נוחה מול ההווה שלנו, ושואל לאן אנו הולכים כשאנו מוותרים על תרבות, על חשיבה ביקורתית ועל אנושיות – לטובת נוחות, כוח וטכנולוגיה.
דן סימונס יצר כאן עולם ספרותי מופלא, מטורף ומהמם בעומקו, בשאפתנותו ובאומץ הרעיוני שלו. זה אינו ספר קל, ולא מיועד לכל קורא, אך עבור מי שמוכן לאתגר – זו חוויה אינטלקטואלית חזקה שנשארת זמן רב אחרי סיום הקריאה.

ספר משוגע במובן הטוב של המילה. דרוש סופר אמיץ לקחת יצירות של הומרוס ושיקספייר ופרוסט לזרוק אותן לחלל ולתפוס.
דן סימונס מספר מחדש את האיליאדה עד שנמאס לו והוא שובר את חוקי המשחק.
אני אוהב שסופר מכניס יצירות של אחרים לתוך הסיפור ובכך מגרה אותך לטעום דברים שבדרך כלל לא היית טועם - גספר פורד עושה זאת הרבה בספריו ודן סימונס לוקח את זה לדרגה אחרת לגמרי - פתח לי את התיאבון לאפוסים גדולים.
ממשיך לאולימפוס.

אחד הספרים המשוגעים/מטורפים/מהממים שיצא לי ליקרוא בשנים האחרונות.
מישמש מהמם בתעוזתו של שייקספיר וסיפור "הסערה" שלו + מיתולוגיה יוונית + היקום המוכר של לארי ניבן + העולם של אלפרד בסטר + ירושליים והיהודים + ועוד ענינים מטורפים אחרים, והכל כתוב בצורה ברורה להפליא, מותחת מאוד:
הספר קופץ משיא WTF אחד לשיא WTF עוד יותר קיצוני, וכשהקורא חושב שאין יותר שיאיים שהספר יכול לכבוש הוא מפתיע בכיבוש שיא בלתי אפשרי חדש - חובה ליקרוא כדי להבין למה אני מתכוון.
מומלץ לכולם!
ספר המוכיח מחדש שלספרות פנטזיה/מדע-בדיוני אין גבולות והכל אפשרי.
נ.ב. יש לציין שהתחלת הספר לא מלהיבה במיוחד ויש מספר קטעי היסטוריה בודדים טרחניים אך בהיותו ספר עבה קל מאוד לדלג בקלילות על פני קטעים אלו ולהמשיך עם הסיפור המשוגע (והמותח).

אני מאוד אוהב את הכתיבה של דן סימונס.
הוא יודע לרתק ויש לו רעיונות מעולים.
למרות שהוא ממחזר חלק מהרעיונות שלו בהיפריון, עדיין הספר מעולה.
עם זאת, יש לי הרגשה שכדי להנות מהספר לעומק צריך רקע בספרות קלאסית.
ספר מעולה!