הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 באוקטובר, 2008
ע"י hilman
ע"י hilman
כבר הרבה זמן לא קראתי רומן שסחף אותי, שלא יכולתי להניח אותו מידי עד שסיימתי לקרוא את הפרק האחרון. להביט בתוך עצמי להזיל דמעה ולחשוב אכן - "אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, אלוהי האינסוף". אבל לא בפרק האחרון יהיה התיאור של הספר הנפלא הזה. תיאור מסכת היחסים מרגע לידתה של ד"ר מימי קניג, האי נוחות של אמה שרה מהכמעט פגית שנולדה לה, הגדלה בקושי, אוכלת בקושי ומדברת בקושי, הבכלל לא מחייכת. מערכת יחסיה המיוחדת עם דודה יוסי המוזעק לעזור "אם אני לא מוציא מהגי'ינג'ית הזו חיוך, אני פורש מהשאו ביז" ומצליח לסחוט מאחיניתו קימור שפתיים, ונפשה של מימי נקשרת אל הדוד שיודע לחבק, שיודע לאהוב ויודע גם לפגוע. הספר סיקרן וסחף אותי כי הוא נוגע בסוד, ובכל פרק הקורא מקלף סוד ועוד סוד, עד הסוד הגדול מכולם, המפתיע מכל. זה ספר על חברות, על שונות, על התמודדות בחברה, על אהבה ועוד סודות המתכסים באוושת עלי השלכת של החיים. ממליצה בחום. חנה הילמן שדרות
0 הקוראים שאהבו את הביקורת