הסופר יוצא לשוחח עם בני עמו, ועם בני ערב, משוטט ברחבי הארץ,
ומלקט משוחח עם אנשים עם מגוון דעות פוליטיות ומרקעים שונים.
כתיבה זורמת, קולחת.
טוב + מוצלח.

בסתיו 1982 יצא עמוס עוז ל"מסע אקטואלי בארץ ישראל": בהקדמה מצהיר המחבר כי אין זו תמונה מייצגת של ישראל בזמן כתיבתו, אבל בהחלט ניתן לומר שיש כאן מפגשים הפרושים על מנעד אוכלוסיות רחב, ומהווים חתך די קולע של כל מי שחי כאן בין הירדן לים: חרדים משכונת גאולה בירושלים, בני עדות המזרח מבית שמש, מתנחלים בתקוע ובעופרה, ערבים ברמאללה ובירושלים, וביניהן גם אשדוד וזכרון יעקב.
30 שנה חלפו, ונראה שכלום בעצם לא השתנה. נכון, קרו כמה דברים בשנים האלה: בית שמש כבר לא מזוהה רק עם מזרחים אלא גם עם יריקות; ברמאללה כבר לא כל כך כדאי להסתובב, והחרדים בירושלים פרצו כבר מעל ומעבר לשכונת גאולה הותיקה. ובכל זאת – ברגעים מסוימים הרגשתי שאני קורא טור בעיתון סוף השבוע. אותם ויכוחים ישנים, אותן שאלות, אותו מחסור עצום בתשובות.
בשנת 1982 דיבר עמוס עוז על "הבעיה הפלשתינית", בלשונו, והיטיב לתארה, או שמא היטיב לנבא לאן תגיע שלושים שנה מיום כתיבתו. הוא מספר על נאומי בגין ופרס בפתיחת מושב החורף של הכנסת: "חרף הניגוד, היה מכנה משותף מדהים לשני הנאומים: מגרון שניהם לא דיברו החזון והתקוה והמוסר אלא דיבר הפחד. פחדיו של בגין מפני 'קטיושות על סף בתינו' ופחדו של פרס מפני המדינה הדו-לאומית, הבעיה הדמוגרפית וכו'". רק החליפו את השמות והרי לכם כאן ועכשיו בארץ ישראל, בחורף 2012.
ואצל עמוס עוז, כמו שרק הוא יודע, המלים זורמות כנחל שוצף. החדות והרגישות מונעות מאינטלקט מרשים. אפשר להסכים ואפשר להתנגד לדברים, אבל דבר אחד בטוח – אי אפשר להתעלם מהכנות ומהמבט הישיר אל המראה ממנה נשקפת המציאות הישראלית במלוא מורכבותה.

נהנתי מכל מילה!

ספרו זה של עמוס עוז בעצם לקט דעות פוליטיות, השקפות עולם ותיאוריות להשכנת שלום בתוך ארצנו ומחוצה לה. שנאספו על ידי עמוס בשיחות עם סוגי אנשים שונים בארץ. כל קטע בספרו הוא בעצם מיצג של איזה קבוצה אנשים שתופסים בדרך זו באופן כללי. מה שיצר פסיפס דעות ישראלי.
במישור האישי הספר השפיע עלי רבות, עזר לי לקבל תפיסה רחבה יותר על המציאות המורכבת שאנו בתוכה. שכל אחד מאיתנו אוחז בתורה מסוימת שלשיטתו, באם תיושם החיים עלי אדמות יהיו יפים וטובים יותר.וברור לו שהצד השני, החולק על גישתו טועה ומביא חורבן לעולם, אך שוכח שגם האחר חי בהרגשה דומה. מה שהדגיש את העניין הוא ריכוז מגוון הדעות למקום אחד.
כל זה ציננן את התלהבותי לעסוק בתחומים אלו, פשוט זנחתי סופית את ההתעסקות בנושאים אלו שהתגלו כחסרי תכלית.

לדעתי כל אדם בישראל חייב לקרוא את הספר הזה. לצערי הרב, המשפט שמתאר היטב את הספר הזה נמצא בספר קהלת-" דור בא ודור הולך, והארץ לעולם עומדת ואין חדש תחת השמש". אם אין לכם זמן, אני ממליץ על הפרקים- היהודי הטלסקופי ועל הפרק שעוסק בבית שמש ובקיבוץ צרעה. אני מזהיר מראש שהבעיות שמוצגות בספר, קיימות בצורה זו או אחרת בחברה הישראלית גם היום. תהנו...

עמוס עוז משוטט בארץ ישראל ופוגש כל מיני דמויות מעניינות-
חרדים, מתנחלים, ערבים מתונים, אנשים זקנים שבאו לארץ ישראל כחלוצים,ועוד ומביא מדעותיהם.
הספר כתוב בצורה טובה, והוא מאוד קריא.
הפריע לי שהסופר לא מביע מספיק את דעתו והספר הוא בעיקר במה בשביל אנשים אחרים להביע את דעותיהם, אבל כשהוא כן עושה את זה, אז זה מעניין מאוד.