היה איש בירושלים קראו לו אברם. אברם סוראמלו. והאיש הזה היה כמו שאומרים, למעלה משכמו אם לא למעלה מזה אפילו. תמיד עליז, תמיד חייכן, ותמיד היה לו מה לספר. כאילו נולד האיש עם שק מלא סיפורים. ובכל ימי חייו אף פעם לא היה יוצא מהבית בלי איזו מעשיה יפה, משל עתיק, או אפילו נגיד איזה סיפור אהבה. אבל הוא הלך אברם, הלך. לפני כמה שנים עזב אותנו בפתאומיות הלך. שיהיה בריא. ציורים: אורי ליפשיץ.

שם הספר
אנונימוס בלפי הגדול
כשאמא שלי היתה מלכה
אני שר להעביר את הזמן - פזמונים מן הקיץ של החורף שעבר
מכתבים ברוח