הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 במרץ, 2016
ע"י דודצ'קה
ע"י דודצ'קה
אורי אבנרי (כיום בן 92) נחשב לפני יובל שנים כגדול המרדנים הפוליטיים הצעירים במדינת ישראל, ועוד לפני כן כיוצר התבנית העיתונאית "הנועזת" לימים עברו הללו : עורך שבועון הסנסציות "העולם הזה", שנרכש על ידו ועל ידי חברו לחיי הצבא במלחמת השחרור, שלום כהן ז"ל (לימים ראש תנועת "הפנתרים השחורים", בגרסת ה"מאסטר" : "שימו ז' בקלפי"), והיווה במשך שנים רבות אימתם של ראשי שלטון מפא"י(ולאחר מכן "המערך"), שנראו אז עמידים לנצח במשרותיהם . נישאים על גבי פלטפורמה זו, רצו השניים בבחירות לכנסת ה-6, שנערכו בשנת 1965, תחת השם : "תנועת העולם הזה - כוח חדש" (שסימנה בבחירות היה "ש")וזכו במנדט בודד בסך הכול(כשמואל פלטו שרון, 12 שנים מאוחר יותר). אורי אבנרי מימש את חלומו הישן והפך לחבר בבית הנבחרים הישראלי . ללא מורא וללא משוא פנים הוא הציג פעם אחר פעם את "הדינאוזרים" במערומיהם הפוליטיים ושחט בזו אחר זו "פרות קדושות" בתחום האמור . בספר עב הכרס שלפנינו - שאותו כתב וערך היועץ המשפטי של התנועה, עו"ד אמנון זכרוני, לימים פרקליט צמרת - נכללו פעילותיו הענפיות של "חבר הכנסת אבנרי" בכנסת זו ונאומיו חוצבי הלבבות, שנישאו, בדרך כלל, מול "כנסת ריקה" (כלשונו, ברוב נאומיו באולם המליאה). מאוחר יותר הגיע "סיפור אש"פ", אך זוהי כבר אופרה שונה לגמרי .
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
