ביקורת ספרותית על בת המטבח מאת ג'אייל מקהנרי

---

באחד הרגעים בעלילה, ג'יני - הדמות הראשית בספר, מנסה לברר את ההבדל בין האנשים החיים לבין האנשים המתים, ובמונולוג עצמי אומרת:
"תשכחי מכל העניין, מהעולם, מכל האנשים שחיים בתוכו, אני אומרת לעצמי, ויש בזה משהו. המתים טובים יותר, לא? המתים לא בוגדים או פוגעים. הם כבר עשו את מה שביכולתם לעשות. אני לא מצליחה להבין למה אנשים מתכוונים או מי הם או אם אפשר לבטוח בהם, אז תשכחי מהם. אפילו אל תנסי יותר. לפחות לעת עתה תשכחי את החיים."
לאחר שג'יני איבדה את הוריה, היא נותרת לבדה בבית של הוריה, כאשר אחותה מנסה לתפוס את מקום ההורים, ובמקום לגונן ולשמור, היא מנסה לאפיין את ג'יני בקווים מערביים, כלומר: לאבחן אותה. ג'יני מתקשה ביצירת קשרים חברתיים, ובהתמודדות עם בעיות היא מסתגרת בתוך ארון – בחורה צעירה עם תסמונת אספרגר כפי שנכתב בתקציר של הספר (נראה לי שהמונח הזה לא מוזכר בגוף הספר עצמו). אחרי מות הוריה, ג'יני מגלה כי יש ביכולותיה לזמן את רוחות המתים, כשהיא מבשלת את המתכונים שלהם. כאשר זה קורה, תרפיית הבישול, יחד עם ההתכווננות לאדם שהמתכון הוא שלו, מאפשרת את העלאת רוחו של המת.
זה ספר עדין ויפה, המנסה לצאת מההגדרות של העולם המערבי ומנסה לראות את האדם שלמולך, ללא תיוג דרך אבחנה מסוימת, לעיתים מסוכנת, שיכולה ללוות את האדם לאורך חייו ולהגביל אותו במעשיו, מחשבותיו, דרכיו.
הקשר עם ההורים הינו קשר סבוך ונראה שאמא של ג'יני גוננה עליה, לא איפשרה לה לצאת באמת אל העולם, הכריחה את ג'יני ללכת לבית ספר ולא נתנה לה להישאר לבד בחדרה. ההגנה הזו, התנפצה לג'יני בפניה, עת מותם של הוריה ולג'יני אין ברירה אלא להתמודד עם המציאות האמיתית. מציאות זו לעיתים מרה, לעיתים קשה ואת הנחמה היא מוצאת בבישולים – תיאורים מקסימים שעושים חשק לבשל בעצמך, וב 'כוח' שקיבלה, לתקשר איתם גם אחרי מותם. כפי שג'יני אומרת: "אותי החביאו ועכשיו קשה לי יותר לפרוץ החוצה".
הספר נמצא בתנועה בין החיים למוות, בין זימון הרוחות לחיים עצמם. למעשה בין הפחד להתמודד עם החיים עצמם. המוות מספק בריחה מסוימת, אפלוליות, גמישות ולא פחד וחרדה מהחיים עצמם.
יש משהו אירוני בדברים האלה, כיוון שכמו שאומרים 'נפער חלל כאשר אדם קרוב מת'. ואבא של ג'יני גם מותיר חלל זה, האם הוא אהב את אמא של ג'יני באמת? תעלומה המתחילה כאשר ג'יני מגלה תמונה משונה בבית ומנסה להבין את פשרה.
הספר גם מדבר על קשר בין אחיות, קשר דם, היכול להיות מעניין, פורה, מסייע ולפרקים חונק ושתלטני. שתי האחיות מנסות למצוא את הדרך להגיע אחת אל השנייה, אך ג'יני מתקשה בכך, כשאמנדה אחותה מנסה לקבוע לה מה לעשות, ואומרת בגלוי כי יש לג'יני בעיה, אמירה/ אבחנה כואבת מצידה של ג'יני כיוון שאחותה לא רואה אותה אלא את האבחנה, הבעיה שלה כביכול. הדילמה הזו, האם האדם יכול להחליט על חייו מבלי שיאבחנו אותו. האם האדם יכול בעצמו לנהל את חייו ולא לתת לרופאים מסוימים להחליט לגביו. האם הדבר אפשרי? לעניות דעתי הספר מנסה להראות שכן. שאפשר לנסות. מעבר לאבחנה, לקטלוג, יש את האדם, האישיות שלו, רצונותיו, משאלותיו, מחשבותיו, שאיפותיו.
הספר כתוב בשפה ברורה, מצחיקה ואירונית לפעמים אבל בעיקר אנושית. אנושיות שזועקת מתוך גיבורת הספר, ג'יני, המנסה לחיות ולהתמודד עם המצב הלא פשוט שהיא נקלעה אליו.

» ביקורות נוספות של תומר
» ביקורות נוספות על בת המטבח