ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 בפברואר, 2016
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
נראה לי שמעולם לא קראתי ספר שנכתב ע"י אישה עם גיבורות ראשיות שהן נשים, שסובב בעיקר סביב נשים. אין ספק, בקריאת ספרים אני נכשל במבחן בקדל (Bechdel) בגדול. אמנם קראתי את איין ראנד, "חייבים לדבר על קווין", אגאתה כריסטי, ספרי הארי פוטר ועוד כמה פה ושם, אבל זה לא אותו דבר בעיניי. אני רוצה שתדעו שאני שונא הכללות ונמנע מהן כל עוד אני יכול, אבל מה לעשות שברוב המקרים כשעיינתי בכריכות אחוריות של ספרים שנכתבו ע"י נשים, השעמום קפץ די מהר, לא הבנתי איזה גבר ירצה לקרוא אותם ואפילו לא הרגשתי סקרנות לנסות ולהתחבר אליהם. מעל הכל היו הרבה ספרים שנכתבו ע"י גברים שעניינו אותי יותר.
כשארוסתי ואני עברנו לגור ביחד, שותפתה לשעבר ניסתה להיפטר מערימת ספרים והזמינה אותי לבחור לי מתוכם כך שהספר הזה, בשבחו שמעתי בעבר, הגיע לביתנו החדש. הקול הנשי היה מרענן לשם שינוי. המונולוגים של שלוש האחיות אכן ישירים,חדים, בועטים, חכמים, עמוקים, מרתקים וחזקים. שלוש האחיות כה שונות זו מזו ועם זאת דומות יותר מכפי שהן חושבות. כל אחת מהן נשענת על האחיות האחרות כנקודות השוואה, אם לטובה ואם לרעה. נדרשות מספר שורות בתחילת כל מונולוג כדי לזהות מי הדוברת התורנית, אבל ככל שההיכרות איתן מעמיקה, אפשר לשייך בקלות חלק מהמשפטים הנאמרים ליותר מאחות אחת. כולן נמצאות בצומת בחייהן, כולן מתוסבכות בגלל האבא שעזב והאימא שלא תפקדה, כולן נעזרות בכימיקלים כדי לעבור את החיים האלה, כולן מושפעות מהחברה השוביניסטית שמראש לא נותנת לנשים נקודת פתיחה זהה, כולן מסתירות סוד גדול. התחברתי יותר מכל לכריסטינה, האחות הצעירה והדוברת הראשית אם אפשר לקרוא לה כך. מייצגת דור ה X הסטריאוטיפית, ששורצת במסיבות, עוסקת בסקס בכפייתיות, מתנסה בסמים ומקהה את עצמה בהדרגה. יחד עם זאת, היא מאוד אינטליגנטית ומשכילה ויודעת לנתח את עצמה פסיכולוגית ולהסתכל על עצמה ועל סביבתה בעין ביקורתית.
נהניתי, בזכות החידוש ובזכות פרק הזמן הארוך שבו לא קראתי. האם אמליץ על הספר למי שמחפש/ת ספר טוב כלשהו לקרוא? כנראה שלא, אלא בעיקר למי שמחפש ספר שעוסק ספציפית בנושאים האלה. מנגד גם לא אמליץ כנגדו. אין לי ספק שעברתי פה חוויה מעשירה הרבה יותר עבורי מאשר קריאה בספריה של יוכי ברנדס או צרויה שלו, אבל עוד היד נטויה לסופרות על המדף שלי.
9 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות - ספריה לעם #533
» ביקורות נוספות על אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות - ספריה לעם #533
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה, חני. ערכתי מחדש את הביקורת בעקבות התגובה שלך.
אני לא יודע איך שכחתי את איין ראנד, שקראתי שלושה מספריה. "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" השפיעו עליי רבות בגילאים קריטיים. יש האומרים, ואני נוטה להסכים איתם, שאסור לקרוא אותה אחרי גיל מסוים שבו נעשים ציניים מדי ובוגרים מדי. אחרים מאשימים אותה בקפיטליזם כוחני ודורסני. אני התייחסתי לספריה יותר כספרים שהעצימו אותי אישית. אליס מונרו דווקא ברשימת הסופרות שאני רוצה לנסות. את "חדר" ראיתי בקולנוע לפני כמה ימים והוא היה מעולה. אני אבדוק גם את נבארו. לנשים אולי יש say לא קטן אבל אמרת הכל במשפט הראשון שלך בתגובה- וזה עוד כשאת אישה.
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לאחר שסיימתי לקרוא את הסקירה שלך הבטתי בסיפריה העמוסה שלי ורוב הסופרים שם הם גברים.
היות ורומאנים אני פחות קוראת אז אין לי ממש סופרת אהובה.
אך ליונל שרייבר היא טובה,וגם אגטה כריסטי מהוללת למדי,את הכתיבה החצופה והצינית של עירית לינור אני פשוט אוהבת.אליס מונרו אהובה אך לא נראה לי שתאהב.ויש כמובן את איין ראנד "אין עליה" אם לא קראת את כל כתבייה זה MUST .גם אמה דונהיו יצרה רעש גדול עם הספר "חדר" - ספר טוב.ולקראת הסוף תנסה גם את חוליה נבארו עיתונאית ספרדיה שקראתי את ספריה בשקיקה... (אז מתברר שגם לנשים יש פה SAY לא קטן..) סקירה טובה |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפה. תמיד יש את היוצא מן הכלל...
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לדעתי, לא נכתבים היום הרבה רומנים רומנטיים. זוהי סוגה שאבד עליה הכלח בגלל הציניות
והסרקאזם שפשטו על חיינו. לדעתי, יש פריחה אדירה בתחום ספרי המתח. הקלסיקות הגדולות שייכות לעבר וברור שפעם כתבו אחרת.
|
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני בטוח שנשים קוראות יותר מגברים.
אני מרגיש שאני גם יכול להגיד את זה מניסיוני כמוכר לשעבר בסטימצקי. אני די מסכים לחלוקה שעשית, רק שאני חושב שבפילוח פנימי של נושאי הכתיבה של הסופרים, את תראי שאחוז הכותבות רומנים רומנטיים גבוה בהרבה מאחוז הכותבים אותם, מה שמשאיר פחות מקום לכל הסוגות האחרות. לצערי אפילו מספיק מבט בכל הרשימות של הקלאסיקות הגדולות כדי להבין שאין איזון.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מוזר... הסוגות היחידות שהייתי מסווגת על פי מגדר, הם: ספרי צבא, ריגול וביוגרפיות,
גברים אוהבים יותר, רומנים רומנטיים - נשים אוהבות יותר. כל השאר מתחלק בצורה פחות או יותר שווה, או אולי אפשר להגיד שנשים קוראות יותר מגברים.
|
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני נותן המון קרדיט לנשים!
אני חלילה לא רוצה שיתפרש אחרת מהביקורת שלי. אני אוהב להגדיר את עצמי כפמיניסט או לפחות כאנטי שוביניסט. נשים הן חכמות, מוכשרות, רגישות, שקולות ובתחומים רבים שוות או מתעלות על גברים. ספציפית בעולם הרפואה שהזכרת, יש נשים רבות שלמדתי מהן השנה ויש לי הערכה עצומה אליהן. אני התייחסתי נטו לנושא הכתיבה ולתחומים שהתרשמתי שהן בד"כ כותבות עליהם. אני עוד רוצה לקרוא את מרגרט אטווד, ניקול קראוס, אורלי קסטל בלום ופתוח להצעות רבות נוספות.
ותודה לך :) |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אם אתה חי בעולם הרפואה
אתה יודע שאתה צריך לתת הרבה קרדיט לנשים, אני בלי כל קשר לזה נותן להן קרדיט. כשראיתי שמישהו כתב חוות דעת חדשה על הספר הזה החסרתי פעימה, כי אני אוהב את הספר הזה אבל כשקראתי את מה שכתבת ונזכרתי שבעבר כבר החמאתי לך על מה שכתבת על "בית האלוהים" נרגעתי, אני אוהב את הדרך שבה אתה מנתח ספרים. עכשיו לא נותר לי אלא להמליץ לך לקרוא גם את "דור הפרוזאק".
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
