'אם תברחי ממני, אני ארדוף אחרייך.ואני אמצא אותך ... '
במילה אחת .... בונז ♥.
אחד מהספרים היותר מוצלחים שקראתי שעלילתם על ערפדים ותודה לאל לא קיטשית או נדושה.
מבינה בהחלט ומצדיקה את העובדה שהספר רב מכר, ממליצה לכל מי שבאפשרותו לקחת או לקנות את הספר שיעשה את זה בלי לחשוב פעמיים !!
העלילה מצוינת, פעם ראשונה שיש ספר ערפדים שיש לו עלילה רצינית ולא סתם מריחה של מאה חמישים עמודים.
בנוגע לדמויות, ואו פשוט ואו. לא ידעתי שמישהי יכולה ליצור דמות כל כך מלאת חיים, מסתורית עם סקס אפיל מטורף שאי אפשר להתעלם ממנו, בונז גרם לי להחסיר פעימה.
הוא בנוי כל כך טוב שאפילו התחלתי להתרגל לצורת הדיבור שלו ולמילים שתמיד השתמש בהן, בהתנהגות שלו, באופן שלו... כולו פשוט בונז.
היופי כאן שהסופרת לא השקיעה רק בדמות אחת, אלא גם בקאת שהצחיקה,הטריפה ועצבנה ללא סוף. לא דמות מושלמת ומקסימה שהכול בסדר אצלה, וגם לא מטורפת על כל הראש שכל החיים שלה נגדה.
לקרוא את המתח בין שני הדמויות היה הרבה יותר מסתם לקרוא, הרגשתי זאת על בשרי.
אם לא הייתי יודעת שיש עוד ספר הייתי מתחרפנת ברגע זה בגלל הסוף הדי מאוד מאכזב, אבל לפי מה שזה נראה, הספר השני יהיה מצוין לא לפחות.

לא מהססת לרגע להוסיף את הספר הזה לרשימת הספרים האהובים עלי!

למען האמת, הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר הזה - מהחופש למעשה. ראיתי אותו בכנס נטסוקון שהיה, על דוכן, והוא כל כך קרץ לי. איך אנג'ל נוהגת לומר? ממש נועץ עיניים ומתחנן שאני אקח אותו. אבל החלטתי שאני אשאיל אותו מהספריה, לא היה עליי כסף לקנות את הספר.

אז חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי... עד השבת האחרונה. לא, לא לקחתי אותו מהספריה, התודה הענקית שלי היא למיאקה ^^
כל כך נהניתי ממנו שזה הזוי. הרבה זמן עבר מאז שקראתי ספר טוב, ובכלל, מאז קראתי ספר. טיפה הזנחתי אותם בזמן האחרון. כן כן, מגיע לי מכות, אבל עדיין זה מוצדק >.< הלימודים גובים ממני מחיר כבד. אבל הנה מצאתי זמן לקרוא ספר, ואני ממש לא מתחרט שקראתי גם באמצע השיעורים. (oh yeh גיחוך מרושע)

קראתי את ציידת הלילה תוך יומיים! כשבדרך כלל אני מותח ספרים (גם של קסנדרה 0.0) על פני שבועות. מה אני אגיד לכם, הספר פשוט עשוי טוב, כל כך טוב, שאני ממש מתרשם מג'אנין, ומחכה בקוצר רוח לקרוא את ספר ההמשך.

קאת'רין, הדמות המרכזית בנויה מעולה. יש לה הרבה חסרונות, והיא מודה בהם, אבל בו בזמן היא מגניבה וסקסית בטירוף - אולי דווקא בגלל החסרונות האלו.

לבונז (הדמות המרכזית השנייה אחריה) גם לא חסרים שבחים על היותו הערפד הקשוח והמאהב המגניב של קת'רין. הלוא היא קאת. אהבתי שהוא כל הזמן אומר חתלתולה, או מותק... משום מה זה שיעשע אותי. זה כל כך יוצר את הדמות שלו. זה, והקללות "המזויינות" שלו.

ההתאהבות שלהם כמובן הייתה צפויה (אם כי קרתה בדרך אדירה לגמרי), אבל זה לא הוריד מרמת הספר בעיניי.
העלילה דיי טובה. מאוד טובה. היא מתחילה בקטן, עם תוכניות קטנות, אך עד מהרה היא מתרחבת ומגלים עוד ועוד דברים על העולם שג'אנין יצרה.

הכתיבה של הספר משובחת, עם משלב לשוני גבוה, אך עם זאת רוויה בסלנגים שהשתלבו כמו חתיכות פאזל בדיוק במקומות הנכונים והמצחיקים. ההומור נהדר. בנוסף, הסופרת לא נמנעת מלכתוב קללות, או תיאורים גסים, והאמת, זה רק גרם לי להעריך אותה יותר. אכן כן - זה מוסיף רבות לאווירה ולדמויות.
ובכן, אני מודה שהספר גרם לי לנשום נשימה חדה במקומות מסויימים שלא תיארתי לעצמי שיהיו בכלל על הכתב. דרך אגב, הפתיע אותי לטובה שהיא לא משכה יותר מידי את הקטע בין קאת לבונז, וזה דווקא נקודות לטובתה של הסופרת. ציפיתי שזה יקרה הרבה יותר מאוחר.

הספר ממש אבל ממש הורס תמימות (וגם הורס ;), עם כל המגניבות שלו. ואני לא אפרט בנושא או שאני אסמיק כמו קאתי, יש דברים שיפה להם השתיקה. בכל אופן איפה היינו? אהה כן, רציתי להגיד כמה מילים על האקשן.
בקטע הזה טיפה התאכזבתי. אמנם היו קרבות, אבל לא טובים כמו הספרים של פיטקוס לור למשל. דיי התבאסתי כשראיתי המון סצנות עם פונטציאל אדיר לאקשן משובח, אבל לא מנוצלות. נו טוב, אני מניח שזאת בחירה של הסופרת. היא הייתה צריכה יותר לתאר את הקרבות לדעתי. בכל אופן הספר מרתק גם בלי האקשן "הלוא מנוצל" שלי. אני יכול להיות ממש קטנוני לפעמים, אבל זו דעתי.

ולסיכום...... אתם כבר יכולים לדעת מה אני ממליץ. לקרוא ומהרררררר, במיוחד לכל מי שחובב פנטזיה, אופל, דם, וערפדים במיוחד. כי הספר הזה משלב את כולם בצורה גאונית לגמרי.
בייי, עד הביקורת הבאה שלי ;)
קריאה מהנה.

נ.ב. מיאקה, שוב תודה, אני מחכה לספר שני! :)))
נ.ב.ב. יהיה מגניב אם יצא על זה סרט. או שכבר יש? O.o

האם נותרתי הבחורה היחידה בעולם הזה שכמהה לרומנטיקה ועדינות ?!
אחת הנקודות העיקריות שהפריעו לי בספר היתה הגסות הבלתי נסלחת שבה מתואר הקשר בין קתרין לבונז.
הדיבורים העמוקים יכולים להיספר על אצבע אחת, לעומת זאת המפגשים הפיזיים ..
שלא לדבר על הפירוט, הדיבורים המלוכלכים והגסות המינית שבה הספר מתנהל.
כלומר, כולנו אוהבים מתח מיני פה ושם, ניצוצות, כמיהה, תשוקה, אבל בעדינות !! ברגש !!
סיימתי אותו בהרגשה שנשמתי הושחתה. וזאת אחרי שדילגתי על כמה קטעים משמעותיים.
מלבד זה, יש את הרדידות בכתיבה [ עם כל הניסיון להפוך את השפה לגבוהה ], הרדידות בקשר ביניהם,
וחוסר האמינות המוחלטת שהרגשתי כשקראתי.
כאילו, מתוארת בספר סיטואציה נוראית, מועלה נושא כאוב ורגיש,[ספויילר: נשים שנחטפות לזנות ומשפחות קרועות לגזרים ת ר ת י מ ש מ ע] והיא לא הצליחה לעשות את הספר נוגע ללב.
אפילו לא פסקה נוגעת ללב אחת.
אפילו לא משפט.
ועוד משהו.
בונז.
הוא לא הרס אותי, הוא לא גנב את לבי, הוא ממש לא ריגש אותי או הטריף אותי, לא התאהבתי והדעה היחידה שיש לי עליו היא ... ובכן, לא יודעת, קצה התקשיתי למצוא את האופי שלו בין דפי הספר.
אבל יכול להיות שזו באמת רק דעתי האישית.
הנקודה החיובית היחידה שמצאתי בספר היא הרעיון המקורי והמתח שנשמר ברמה סבירה לאורך הספר.
סיימתי אותו כי רציתי לדעת מה קורה בסוף.
לפי הביקורות כאן, אני במיעוט, ובכל זאת מצאתי לנכון להביע דעתי.
המלצתי היא, לא לקרוא.
במיוחד אם אתם מתחת לגיל 18.
וגם אם לא.

אני בדרך כלל אוהבת לפתוח את הביקורות שלי עם ציטוט מהספר ,הפעם החלטתי לשנות את הסגנון .

הספר הזה ישב על המדף שלי כבר הרבה זמן , ולא מצאתי זמן מתאים להתחיל לקרוא בו,היום התחשק לי לשקוע בספר מתח טוב עם קצת על טבעי ,וסיפור אהבה עם תיאורים פיזים :)
אז שלפתי את הספר מהמדף , ובמשך שעתיים בערך נשאבתי לעולם של קאתרין.


לדעת מגיל צעיר שאת שונה ושאת לא שייכת זה בוודאי לא קל ,
חייה של קאת' או חתלתולה אם תרצו , לא היו הכי קלים .
כשהיא הגיעה לגיל 16 אמא שלה סיפרה לה את האמת על אביה .

הוא היה ערפד שאנס אותה ונעלם .
קאת' היא סוג של בת כלאיים, היא חזקה מבן אדם ממוצע ,
יש לה יכולת לראות בחושך, והעיניים שלה משנות את צבען לירוק זוהר כשהיא כועסת .

כדאי לכפר על מעשי אביה קאת' מחליטה לצוד את הערפדים ,
וכך עוברות להן השנים עד שהיא מגיעה לגיל 22 .
הערב שלה החל כמו כל סוף שבוע טיפוסי - צייד ערפדים
אך הפעם הגורל התערב והיא הכירה את בונז >..

הוא ללא ספק הדמות האהובה עלי בספר .

למרות שגם חתלתולה הייתה דמות נהדרת ,
במיוחד אהבתי את הקונפליקט שלה לגבי הרגשות שלה כלפי בונז.
אני יכולה להזדהות לחלוטין עם הבעיה שלה .
לאהוב מישהו שהוא לא בריא לך , לאהוב מישהו למרות שמשפחה מתנגדת .

סוף הספר די הפתיע אותי , אני שמחה שכבר יש לי את החלק השני , אני לא יכולה לחכות להתחיל לקרוא אותו :)

אני מקווה שתהנו מהספר כמוני :)

אתם יודעים, הרבה פעמים אנשים יכולים לשפוט ולשנוא עם מסויים, או תרבות מסויימת
בגלל כל מיניי סיבות. זה יכול לנבוע מבורות, פחד מן השונה, חוסר קבלת האחר.
זה גם יכול לנבוע ממפגש עם מישהו מסויים, שבמקרה משתייך לאותו העם או העדה, שעשה איזשהו
מעשה רע ופוגע.

תקציר:
"קאת'רין קרופילד גדלה בעיירה קטנה ושמרנית, שהתנכרה לה בשל נסיבות הולדתה. היא תמיד היתה יוצאת דופן והאמינה שטמון בה זרע רוע, כפי שאמהּ חזרה ואמרה לה כל נעוריה. כדי לפייס אותה היא מתחילה לצוד את יצורי הלילה, בתקווה שאחד מהאפסים האלה הוא אביה - האיש שהרס את חייה של אמהּ.

באחד הלילות היא מסתבכת עם אחד מהם, בונז, שוכן הלילה הסקסי. המפגש איתו מערער את כל תפיסת עולמה, והוא ישנה את חייה לנצח.

ואם זה לא מספיק, העלילה מסתבכת, ויש חבורת מרצחים שצריך לעצור, משפחה שצריך להסתיר ממנה דברים ובונז אחד, שהופך להיות מפתה יותר מכל גבר עם דופק."

אז ככה. מה אפשר לומר על הספר הזה?
חוץ מזה שהוא מעניין, סקסי(עם תיאורים. הרבה תיאורים)ועם הרבה אקשן,
אז אני חושבת שהספר מחזיק מסר דיי חשוב.
אמנם קצת בנאלי, אבל נכון.
אסור לנו להכליל עם/גזע/עדה שלמה רק בגלל אדם אחד, שבמקרה שייך אליו, שעשה מעשה לא טוב.
אני אסביר.
בתחילת הסיפור קאת שונאת ערפדים רק בגלל שאמא שלה, שנאנסה ע"י אחד, שטפה לה את המוח
ואמרה לה שכל הערפדים רעים. כולם מפלצות. קאת מצד אחד שונאת ערפדים
ומצד שני היא בעצמה חצי ערפד. היא שונאת את עצמה, אמא שלה מבהירה לה
שהיא מפלצת ולא יותר מבת כלאיים, והיא מרגישה שהיא לא שייכת לאף מקום בעולם.
ואז מגיעה התפנית בחייה של קאת.
לילה אחד, כשהיא במסע ציד הערפדים הרגיל שלה, היא פוגשת ערפד בשם בונז, ערפד שישנה את
חייה ואת תפיסתה לגבי ערפדים, עצמה וגם במובן מסויים לגבי הטבע האנושי.

הספר היה טוב ומעניין.
הדמויות היו מעולות.

קאת הייתה הכלאה של "הכלה" מקיל ביל(שבאופן אירוני קצת מוזכר בספר)ובלה.
היא חזקה אבל יכולה להיות גם מאוד שברירית ורגישה.
אה, והכי חשוב, היא פמיניסטית!
סופסוף ספר ערפדים(או יצורים על טבעיים בכלל)שבו הבחורה היא חזקה, עצמאית(גם עם מישהו דיי משעבד אותה)
ועם פה מלוכלך.
למשל, הציטוט הזה, האימרה הזאת, קנתה אותי לגמרי! :

"אלוהים אדירים, מה זה? קטע כזה של ערפדים להיות כאלה שוביניסטים?
או שזה משום שנולדתם במאה השמונה עשרה?
בואו נשאיר את האישה במטבח, כדי שלא תפגע, בסדר?
תתעורר ותריח את ריח המאה העשרים ואחת ספייד!
נשים מסוגלות לעשות גם דברים אחרים, נוסף להתרפסות וציפייה לגברים,
שיצילו אותן!"

סטפני, אני מציעה לך לקחת את זה כחומר למחשבה....


גם בונז היה דמות טובה. מאוד.
BOOLOCKS זאת מילה אדירה, והוא רק גרם לי עוד יותר לאהוב בריטים ואוסטרלים.
הוא מצד אחד קשוח, קר, מחושב וחזק,
אבל כמו קאת, גם הוא יכול להיות שברירי, חם, אמפטי ואנושי.
כשבונז אמר שגם בניי אדם לא חפים ממעשים רעים, כמו מלחמת העולם השנייה, חטיפות, רציחות, מלחמת ויאטנם,
הוא גרם לי להרהר ולהגיע למסקנה שאנחנו, בניי האדם, לא יותר טובים מכל ערפד(בספרים, מן הסתם) או חיה אחרת שקיימת על
פניי האדמה.
בעצם, זה גרם לי לחשוב שאנחנו גרועים יותר וצבועים יותר.

גם דמויות המשנה היו טובות והספר מלא בהומור.

אמא של קאת הייתה ממש מעצבנת, אבל היא הייתה כתובה בצורה מעולה.
מצד אחד היא מרגיזה, גזענית, בורה ו, תסלחו לי על זה, היא דיי חרא של אמא.
היא גורמת לקאת להרגיש רע בגלל המעשים של האבא הביולוגי שלה ורק בגלל שהיא(קאת) נולדה לגזע הלא נכון
מצד שני, איפשהו אפשר להבין אותה(למרות שהיא מכלילה גזע שלם, שזה ממש לא בסדר).
גם סבא וסבתא של קאת עוררו בי את אותם הרגשות.

צ'ארלס(או ספייד)ממש אהבתי אותו.
אני לא יכולה להגיד מה בדיוק אהבתי בו.
הוא דיי הצחיק אותי משום מה.
אבל גם לו יש איזשהו סקס אפיל ^^.

אז מה לא אהבתי בספר?

הקשר שנהיה בין בונז לקאת.
לא, אני לא מתכוונת לזה שהם נהיים לזוג ולקטעים הרומנטיים. זה חמוד.
אני מתכוונת לאובססיה שלהם אחד לשני.
הספר היחיד שבו האובססיה של בני זוג עובד מעולה, היה באנקת גבהים,
כי חוץ מזה שהוא היה כתוב בשפה יפה וגבוהה, שם הציגו את הקשר הזה כחולני ולא טוב,
בעוד שבספר פה, וכמעט בכל הז'אנר הזה(אהממ דמדומים/לנצח/יומני הערפד אהממ)
מציגים את מערכות היחסים האלה כטובות, בריאות, שלמות, יותר מידיי גדולות מהחיים.
כאילו שלהיות אובססיבי למישהו ושהוא יהיה ככה גם אלייך זה טוב.
כאילו שזה בסדר שבן זוגך יחליט מי יהיו החברים שלך, מה תלבשי ולאן תלכי.
אני לא אהבתי שקאת ובונז היו אובססיבים אחד כלפיי השני, אבל בונז
בעיקר הטריד אותי מהבחינה הזאת. אלימות הייתר שלו לגביי קאת הייתה, במילה אחת, חולנית.
למרות שגם קאת הייתה אובססיבית וזה היה קצת מעצבן.
מצטערת, אבל זה המינוס של הספר מבחינתי.

אבל בסופו של דבר אהבתי את הספר.
הוא הלך פחות או יותר לפי חוקי הערפדים.
הוא הזכיר כל מיניי סרטים, ספרים ודמויות מעולות(ראיון עם הערפד, קיל ביל, חניבעל לקטר משתיקת הכבשים).
והעלילה הייתה טובה, סוחפת וסקסית(:

אני ממליצה על הספר כי הוא היה טוב, מעניין, סקסי, קצת יותר פמיניסטי מהרבה ספרי פנטזיה אחרים שיש בז'אנר הזה
בזמן האחרון וכי הוא גם משעשע ומרתק עם מוסר השכל על הדרך.

לאחר שקראתי את הספר הראשון של דמדומים, חצי מדם אמיתי (מת עד הלילה) ואת הראשון בסדרת יומני הערפד - והתאכזתי - לא מיהרתי לקרוא את ציידת הלילה. רק לאחר שקיבלתי המלצה מאמי שטענה שמדובר ברומנטיקה לבני 16 חרמנים נגסתי בפיתיון והופתעתי לטובה.

ספר סוחף, מעניין, מלא אקשן ומתח מיני מענג במיוחד! אפשר ממש לדמיין את הגרסה הקולנועית (והמצונזרת) שבטח לא תאחר לבוא.

וחצי מילה על ההוצאה לאור - ענתות ספרים - מדובר בהוצאה חדשה המתמקדת בפנטזיה אורבנית ורומן על טבעי - ועם סיפתח כזה מוצלח אני בהחלט מתכוונת לעקוב אחר תרגומים נוספים שלהם בעתיד.

איזו דרך נהדרת לסיים את השבוע מאשר ביקורת על ספר פנטזיה, ועוד פנטזיה אורבנית, ז'אנר ספרים שהתחיל להתפשט בעולם והגיע גם לארץ.
אחד הספרים שיצא לי לקרוא מהז'אנר היה 'ציידת הלילה', הראשון בסדרת 'קאת'רין קרופילד: ציידת'.
המגולל את סיפורה של קאת'רין קרופילד, ערפדה למחצה שנסיבות הולדתה והילדות שלה בצל אימה האנושית אשר מתעבת אותה.
הובילו את קאת', לרצוח ערפדים אחרים בניסיון לפייס אותה ובתקווה שתמצא את אביה הערפד, אשר אנס את אימה וגרם לסבלה.
אך אז מפגיש אותה הגורל (או כישרון הכתיבה החד וקסום של המחברת) עם בונז, ערפד סקסי ואכזרי שצד גם הוא ערפדים מסיבות אישיות.
מפגש זה משנה את את חייה של קאת'רין וגורם לה למצוא משמעות לקיומה האפרורי ומטרה ששווה למות למענה.
אך נוכחותו העוצמתית, הכמעט חייתית של בונז מרגשת אותה, מלחיצה אותה וגורמת לקאת'רין לפקפק בעצמה ובכל מה שהאמינה, כשהיא נאבקת בתשוקה האפלולית שהוא מעורר בה.

דעה אישית:
בחיי שהתמכרתי, לא יכולתי לעזוב אותו והנה עכשיו חזרתי לקריאה נוספת.
כתיבה קלילה, זורמת,משעשעת עם טונים דרמתיים אבל לא כבדים מידי ומעל הכל ממגנטת.
הסיפור חושף את הקורא לעולם חרוש שבו פגש אלפי פעמים בכל מיני סגנונות ועדיין מצליח להפיח בו חיים כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה שבה נפגשנו עם יצורי הלילה החושניים להפליא אך אם זאת מאיימים.
אז מה היה לנו, גיבורה חזקה ועצמאית שלא מוכנה "לקבל חרא מאף אחד", הא והיא גם חצי לא אנושית.
ערפד עם סקס אפיל מטורף,כשרון צייד של מאות שנים ואם זה לא מספיק, הוא כתוב בצורה כזאת שגורמת לנו להתאהב מחדש בגיבור המסוקס,מיוסר, אכזרי ,על טבעי ועדיין הכי לא קטשי שיש.
הרבה יצורי לילה להרוג; דם, אקשן עוד קצת דם ויבוש אנשים/ ערפדים.
מערכת ייחסי שנאה ואהבה בן השתיים, ומתח מיני מענג למדי שמתפוגג בקטע סקס מפורט ועסיסי שמשאיר את הקורא עם טעם של עוד (כך שאם את/ה לא רגילים או מעדיפים כתיבה צנועה ומצונזרת יותר כדי שתוותרו, או שתתמכרו כמוני שגם הייתי זרה לכמות כזאת של פרוט).
ואני עדיין מחכה לקרא את השני והשלישי ברגע שתונח עליהם ידי.

מסקנה:
ספר חובה!! אם אין לכם לכו ותשיגו עכשיו.

ספר מרתק, סוחף ומומלץ מאוד.
איכשהו, דווקא הספרים שאני קונה בכוונה ומצפה מהם למשהו מתגלים כאכזבה מוחלטת, ואלה שאני קונה בטעות, סתם כי היה מבצע של 4 ב-100 וזה הספר הראשון שראיתי וקניתי, מתגלים כספרים מעניינים ומושכים שלא מפסיקים לצוץ בראש שלי שוב ושוב.
ציידת הלילה הוא ספר מדהים שאין לי איך לתאר אותו, הוא מתאר סיפור אהבה מקסים, סוחף ומרגש, כתוב יפה ונקרא בקלילות, מלא בהומור ואני ממליצה עליו מאוד.
הספר הזה רדף אותי, לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו איזה שבוע אחרי שסיימתי את הקריאה.
אה, ועוד משהו קטן-בספר הזה(וגם בספר השני בסדרה, 'לילות לבנים') יש פרק שלם שבו הדמויות הראשיות מקיימות יחסי מין ומתארים את זה בפרטי פרטים, כך שאם אתם לא רוצים להרוס לעצמכם את הילדות, כדאי שתקראו את הספר בגיל יותר מאוחר.

ציידת הלילה זה מסוג הספרים שאני לא מסוגלת להשאיר בצד אחרי שהתחלתי לקרוא אותם. אני מוצאת את עצמי יום לפני מבחן (ועוד מועד ב'- מה לעזאזל עובר עלי?!!?), יושבת וקוראת בפלאפון בזמן החזרה הביתה מהלימודים (מזל שזה קובץ דיגטלי(: ), ואז קוראת בבית מהמחשב, לומדת שעתיים רק כי אני חייבת, ואז חוזרת לקרוא עד שעה מאוחרת בלילה.
למחרת חזרתי ללמוד למבחן (שהתקיים רק בארבע למזלי), והתנחמתי בזה שאחרי המבחן אני אוכל לחזור ולקרוא על קאת' ובונז.
אוי בונז!!! זה בדיוק מסוג הגברים שאני אוהבת- חתיך, סקסי, מיסתורי, חזק, ועם פה- חתיכת פה!!
למה אני מתכוונת בחתיכת פה? הדמות של בונז לא חוסכת במילים, הוא אומר מה שהוא רוצה ומרגיש, וגם שזה מלוכלך וגס- ואולי במיוחד בגלל זה- זה מרגיש הכי אמיתי ובגלל זה כל כך קל להתאהב בבונז.
וגם לקאת' לא חסר- סוף סוף אישה חזקה, שלא בוחלת באמצעים ובמילים- היא ישירה, מצחיקה וגסה וזה מה שהופך אותה לדמות יותר מעניינת וכיפית שאפשר להזדהות איתה, ולא כמו בספרי ערפדים לשעבר ששם הדמות הראשית עדינה ושברירית- אהםםם (גיחגוך בגרון) בלה.......


עכשיו אני לא יודעת מה לעשות! להמשיך לספר השני או להתחיל ללמוד למועד ב' הבא (כן, כן מה ששמעתם- עוד מועדי ב'. בגלל שבמועדי א' לא התאפקתי וקראתי כמה ספרים, נתקעתי עם כמה מבחנים עכשיו- לפחות זה היה שווה את זה)..

טוב נראה לי אני יודעת מה התשובה.....
פרק אחד לא יזיק ;)