לא כתבתי פה הרבה זמן, אם להיות מדויקים בעוד שבוע זה יהיה חמש שנים.
אבל יום ההולדת ה18 המתקרב גורם לי לחזור ולהיזכר בדברים שלא עשיתי הרבה זמן.אם זה לקרוא ברנדון סנדרסון ואם זה לכתוב בסימניה (וכן אני יודעת שאין לי הרבה עבר להיות נוסטלגית כלפיו כי אני כולה עוד שבוע 18 אבל ככה זה מרגיש)

אז אלנטריס, אלנטריס זה ספר שהתחלתי לקרוא די הרבה פעמים ולא הצלחתי לסיים. וזה באמת לא אשמתו, לצערי הרב אחת התכונות הלא מוצלחות שלי זה שאני מפסיקה ספרים באמצע. יש לי אפילו מדיף מקסים ומאיר עניים בספריה שלי שנקרא מדף הבושה, עליו יושבים יפה כל הספרים שהפסקתי באמצע ונועצים בי מבט מאשים (אחלה פטנט ממליצה לכולם). אלנטריס למשל נמצא שם כל כך הרבה זמן שהוא הספיק להיות שם לחזור לספריה של אח שלי ואז להיות שם שוב.
סוף סוף הצלחתי לסיים אותו אתמול בלילה ואפילו קראתי את שבעים העמודים האחרונים ביום אחד ואת הרוב בבינג' (דבר שאני של לפני חמש שנים הייתה מזלזלת בו ממש, אבל אני הי"בתניקית די מרוצה ממנו) והוא הזכיר לי את ההרגשה המדהימה של לקרוא ספר פנטזיה טוב.

אז כן אלנטריס לא מושלם, רואים שהוא הספר הראשון של ברנדון ושהרבה נקודות שלו לא מהוקצעות כמו בספרים האחרים שלו (והוא עדיין כותב מדהים, כן? הלוואי עליי חצי מיכולת הכתיבה שלו). ראודן כתוב לנו כדמות חסרת פגמים, הרע והטוב קצת ברורים מדי ויש כמה סצנות אקשן מציקות. אבל הקסם של ברנדון נמצא שם ועוד איך. הדיאולוגים הנהדרים בין הדמויות עולם מושקע ומורכב, מלא בהגיון פנימי עד הפרט הכי קטן. יש טוויסטים מפתיעים ממש אבל כאלה שאם תקרא את הספר שוב תראה את הרמזים מפוזרים לכל אורך הדרך. אבל מעל הכל היכולת האמיתית והיפה שלו להראות לנו שתמיד יש טוב ותמיד יש תקווה. העולמות של ברנדון הם לא עולמות של חדי קרן וקשתות בענן, העולמות שלו קשים והחיים של הדמויות אפילו יותר. אבל הוא מראה לנו שאם מספיק אומץ, ,תקווה ואמונה אמיתית בטוב שבאדם אנחנו יכולים ליצור עולם טוב יותר מתוך האפר. כן זה נאיבי והחיים מורכבים יותר, אבל הכוח של ברנדון הוא בלתת משימה ענקית ובלתי אפשרית ולהשיג אותה בעזרת צעדים קטנים. הוא אופטימי במובן הטוב של המילה, לא בהתעלמות מהמציאות, אבל באמונה בבלתי אפשרי כי זו הדרך היחידה לשנות.

אז אני בת 18 עוד שבוע והרבה דברים קרו לי מאז שהייתי הילדה בת ה12 שקראה הערפילאים.
אבל הספרים שקראתי, הספרים שאהבתי מפוזרים לכל אורך הילדות שלי, נוצרים בתוכם רסיסים של דברים שחוויתי, של הילדה שהייתי (שלצערי גם כתבה דברים די מתומטמים שנמצאים פה לנצח). אלנטריס הזכיר לי שלא כל כך עמוק בפנים יש עדיין את הילדה הזו שאוהבת פיות וסיפורי אגדות ושבמקום מסוים היא אולי החלק הכי אמיתי שלי. חלק שאני צריכה לפנות לו מקום ולהאכיל אותו בספרי פנטזיה טובים לא משנה כמה חשוב לי לשדר מגניבות (ולא, אני לא משדרת מגניבות בשום צורה, אני רק רוצה להאמין שכן)
ולסיום, אני הולכת עכשיו לקרוא את הערפילאים השלישי ולהזכיר לעצמי לא להתפשר על זוגיות שהיא לא עם וין.

הביקורת מוקדשת ללוליפופ שכנראה לא תראה אותה, על היותה האדם שהביא אותי לסימניה וזה שהיא החברה הראשונה שיכולתי לדבר איתה על הספר הזה. אני אוהבת אותך מאוד(:

הי אנשים יש לי היום יום הולדת, לכן החלתית שזה זמן טוב לכתוב ביקורת על הסידרה המדהימה הזו.
(הביקורת היא על כול הסידרה)

טוב... הארי פוטר זה ספר שאפשר ליקרוא בכול גיל גם בגיל 7/8 (שקראתי אותו לראישונה) וגם בגיל 13 וחצי יום.

יש בהארי פוטר הרבה דברים טובים אבל אני יציג 5 איקריים:

1) הדמויות: טובות,(רולינג לא מוותרת על סיפורי רקה קטנים שמאשירים את הספר).

2)עולם, עולם הקוסמים ממש מגניב, ובית הספר הוגוורס בפרט. רולינג המיציא אה אפילו ספורט. (בנינו מי היה תורח, באיחוד עם הוא בת)

3)אלילה טובה,מותחת שכיף ליקרוא שוב ושוב.

4)כתיבה ממש טובה

5) היתקדמות האלילה מתאימה לגיל הקוראים, זה אומר שאורך הספר, קטאי האהבה, והתוכן הכבד יותר שלו מופיאים בספרים המאוחרים יותר.


למרות כול הדברים הטובים, אני הייתי משפרת קצת את הארי, האמת רוב האנשים (כולל) אוהבים מאוד את הספר אבל לא אותו, הם רואים בוא מין "חלון" לראות דרכו אבל לא ממש אוהבים אותו.

וולדמורט הוא רע מצתיין (למרות שאין לו אף), יש סיבות למאסים שלו. דבר מעוד חשוב בדמויות רעות.(ראו הביקורת שלי על "אני מיספר ארבה".

כן, עם מישהוא לא שם לב אני "די מחורה".

נ"ב סליחה על שגיאות הכתיב, יש לי דיסלקציה/דיסגרפיה או משהוא כזה.

לא היה לי מהספר הזה צפיות גבוהות, אבל הפעם היתה לי הפתעה נעימה, זה היה ספר ממש טוב מצחיק ומותח.


אהבתי את הרעיון של בני תחתיות, שהם לא רק שדים כפי שניתן להבין מין השם אלה גם אנשי זאב, ערפדים,ואפילו פיות.

בנוסף ציידי הצללים היוא ממש מגניבים, למרות שהשם בני נפילים טוב יותר, חבל שלא משתמשים בו.

בדמויות יש טובים יותר וטובים פחות:

קליירי: נחמדה, בנוסף אהבתי את העובדה שהיא אוהבת לצייר זה נתן לה אופי. (שמתם לב שלרוב הדמויות בספרים אין תחביבים)

סיימון:די עיצבן אותי, דומה מידי לאח קטן שנידחף וצריך לישמור עליו (יש לי שלושה אחים קטנים)

איזבל: מושלמת. שילוב מושלם של מגניבה וקטלנית.

ג'ייס,נחמד אבל ממש מעצבן.

לוק: נחמד, אין מה להוסיף

מגנס בין: ממש מגניב.

ספויילר!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הודג': מבוגר אחרי טיפוסי (שבוגד בהם בסוף).

אלק: נחמד יותר מג'ייס

בקיצור ממש כדי לקרוא!!!!!!!!!

ספר טיפשי, עם דמויות מטומתמות.
כתוב שהוא מצחיק,לכול היותר חביב.

אז למה שני כוכבים ולא אחד?
כי לפעמים אתה רוצה ספר ממש מטומתם כדי להרגע

ספר מעולה, כן גם אני לא מבינה איך כי סידרה שהמתכון שלה הוא:

ספרים ממש קצרים+עלילה ממוחזרת+לא פחות מ30ספרים=סידרה גרועה,

אבל... לא במיקרה הזה. ולמה? כי הכתיבה ממש טובה וממש מצחיקה.
כיף לקרוא אותו בין ספר לספר כמו מנת בניים כזות...
אבל לא כדי להגזים וליקרוא את כולם ברצף,(כמו שלא אוכלים מנות בניים ברצף).

הספר הזה מוכיך שספר פנטזיה יכול להיות גם ממש טוב וגם ממש מצחיק
וגם עם דמויות טובות.

כמעט כולם אמרו שזה ספר גרוע, אני לא חושבת כך.
העלילה טובה והדמויות סבבה.
וזה לא שפנטזיה ישראלית כל כך איומה... יש הרבה ספרים שניכתבו בחו"ל והם לא יותר טובים.
נכון שיש כמה קטעים לא אמינים אבל הם כול כך קטנים ושוליים (כמו השם המעוד"לא בולט" מיקי) אבל למה להיות קטנונים?!
רואים שהשקיעו בכתיבה של הספר הזה.

אני רוצה להדגיש שוב את עניין הפנטזיה הישראלית,תחשבו על זה יש אנשים שרוצים לכתוב ספרים ואולי גם פנטזייה וזה לא יפה ליפסול אותם על הסף כי הם ישראלים, אז תחשבו על זה ליפניי שאתם פוסלים ספר של סופר ישראלי.

לדעתי זה לא. בסדר. שספר הישרדות כתוב רק לבנים.

הספר הכי טוב בסידרה!!!!!!!!!!!!!!!!!
למה?
כי: הוא מספר על עולם הדיו,(לא כמו הראשון). אבל לא קודר כמו השני.
והעלילה כמובן טובה.
התאורים יפים מאוד.
בקיצור מי שאהב את הראשון, שיקרא מהר את השני!!!

נ"ב אני מוסיפה צל"ש על ציור העטיפה.