ביקורת ספרותית על שיר לאיזי ברדלי מאת קריס בריי
ספר טוב

---

מעבר לזה שהעטיפה יפה, רק בסוף הסיפור הבנתי מה הקשר בין אקווריום הדגים לסיפור, אז לא אקדים את המאוחר. תקראו ותבינו בעצמיכם.

שיר לאיזי ברדלי מאת קריס בריי, בהוצאת סנדיק ספרים, הוא ספר שנוגע בלב.

מסופר בו על משפחה מורמונית אדוקה, על איאן וקלייר ההורים וארבעת ילדיהם, שניים מתבגרים, אחד בן שבע, ואיזי הקטנה בת ארבע, שמתמודדים עם החיים. אבל לא סתם חיי שגרה רגילה עם עומס הטיפול בילדים וההתמודדויות הרגילות, אלא עם אסון שנופל על המשפחה בנוסף לאלה.

איאן, האב, גדל בקהילה המורמונית והוריו מאוד מעורים בעשייה הקהילתית, וגם הוא לוקח על עצמו תפקידים כחלק מהמשימות שהוא מרגיש שעליו לקחת על עצמו. קלייר לעומתו, הצטרפה לקהילה רק כשהתאהבה באיאן ורצתה להנשא לו. ההבטחה לנאמנות עד סוף החיים קנתה אותה. הסדקים באמונתה של קלייר לגבי צדקת הדרך התגלו עוד לפני האסון, אבל ברגע שהוא קרה הסדק הפך לשבר של ממש, והיא לא הצליחה להמשיך להבליג והתפרקה לגמרי.

טעות לחשוב שמי שמאמין יכול להתמודד עם אסונות בקלות רבה יותר כי יש לו במה להיתלות, כמו רצון הבורא, נסיון שיש לעמוד בו ועוד קלישאות שמפריחים לסובלים. אנשים מאמינים ולא מאמינים מחפשים תשובות כשקורה משהו שמטלטל את תפיסת עולמם, בדרך כלל כשיש חוסר הלימה בין מאמץ לתוצאה או אסון בלתי צפוי. בסיפור הזה, האמונה שאיאן מחזיק ונאחז בה כדי לא להתמודד עם העצב העצום והכאב שבאבדן, נראית ילדותית וגם הוא בסוף מבין שצריך לשנות גישה. השאלה היא אם עדיין לא מאוחר מידי.

באחת שגדלה ועדיין חיה בקהילה קטנה, אני מבינה מאוד הרבה מהתופעות במוצגות בסיפור. והכתיבה שמופיעה בכל פעם ב”קול” אחר תורמת להשלמת הזויות השונות של הסיפור. פעם הסיפור מסופר מהעיניים של ציפי, ופם של קלייר, ופעם של איאן וכו’. זה גם מגביר את האמפטיה לדמויות השונות, שכולן מנסות להתמודד עם המצב במסגרת ההבנה והיכולות שלהן.

כיהודייה מאמינה הפריעה לי האמונה השטחית והפשטנית, הילדותית ממש, שמוצגת בסיפור. עם זאת שמחתי לקרוא את הספירה על הדת המורמונית מאת ד”ר תומר פרסיקו.

בקיצור, לכו תקראו. כתיבה אינטיליגנטית על התמודדות לא פשוטה. ובסוף גם תגלו את סוד האקווריום.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על שיר לאיזי ברדלי