ביקורת ספרותית על על חוד התער מאת סומרסט מוהם
ספר מעולה

---

השם סומרסט מוהם ידוע וקיים אי שם ברקע מאז שלמדתי מה זה ספרים, ולמרות זאת אני לא זוכרת אם קראתי משהו שלו עד לספר הזה. כשראיתי את הכריכה חשבתי על משהו כמו "חשמלית ושמה תשוקה", אך אין שום קשר בין התמונה שבכריכה, שכנראה נועדה למשוך את הקוראים של שנות החמישים יעני הפושטק הזרוק והקשוח, לבין הדמויות שבספר, בטח לא ללארי שהוא הדמות המרכזית בספר, העדין ויודע הספר.

לארי הנהדר מייצג את הסופר.
סומרסט מוהם כמו סקוט פיג'רלד למשל, מכסח את החברה הגבוהה לא בלי להימשך לקסם הבורגני שלה.
לסומרסט מוהם יש את אליוט המבוגר - הסנוב האולטימטיבי, שמתלבש בהידור, גר בהידור, וכל עוד כוחו במותניו מוזמן ומזמין לנשפים וערבי חברה עם מלכים ורוזנים. אך כשהוא מזדקן הוא יותר ויותר הופך פטתי בחברה הפכפכה, מתנכרת והולכת.

בקצה השני ניצב לארי שבתחילת דרכו הוא מתידד וכמעט מתאהב באיזבל שהיא אם טיפוס לחברה הבורגנית. אך מהר מאד מואס בכל זה. הממון וההון לא מדברים אליו, ולאחר שהוא נוסע להודו הוא מגלה את ההארה והאושר שבפשטות ובויתור על הערכים המטרייליסטיים.

בתחילת המאה, בזכות השליטה הבריטית בהודו, התגלתה הגישה הבודהיסטית ומשכה אליה את האיטלקטואלים לפני שהתפשטה כאש בשדה קוצים במערב של שנות השישים והלאה. וסומרסט מוהם רואה את היופי שבבודהיזם ועם זאת מעריך את החן של הבורגנות הארופאית.
בקיצור עוד עולם שהיה ונעלם.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על על חוד התער