"לא תמיד היצירתיות מחייבת חירות ממגבלות או דף חלק. עבודה יצירתית רבה חייבת להיעשות לפי הנחיות מוגדרות או כללים מוסכמים, ויצירות גדולות צומחות לפעמים מתוך מגבלות פורמליות... ההישג היצירתי וההנאה האסטטית טמונים בשימוש בצורות תקניותכדי להשיג השפעות ייחודיות ותובנות מקוריות".
תודו שלא ציפיתם למצוא משפט כזה בספר ששמו "לצאת מהקווים". שם הספר רומז על הצורך בשבירת מגבלות לצורך הבנייה היצירתית, ולא בשמירה על מגבלות קיימות. בעיה מהסוג הזה תמיד שולחת אותי אל הכריכה הפנימית של הספר, בחלק העליון. המקום הקבוע שבו נמצא שם הספר בשפת המקור ממנו תורגם. ואכן בשם המקורי אין שום קווים. מה שיש זה out of our minds, שרומז קצת על מגבלות, אבל מגבלות התודעה, ולא שחרור מכללים ומוסכמות.
אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, צריך לומר בכל זאת כמה מילים על הספר. ראיתי את ההרצאת TED של קן רובינסון, והיא נחמדה. לא מלהיבה, אבל גם לא מהגרועות, ויש גרועות. אבל ההרצאה שלו נחמדה למדי. לעומת זאת הספר קצת פחות. לפחות אני התרשמתי ממנו פחות.
על פי הכריכה האחורית, רובינסון עונה בספר על שלוש שאלות:
(1) מדוע חיוני לעודד יצירתיות? יצירתיות וחדשניות נחשבות להכרחיות בעולם החינוך, העסקים והמדיניות. למה, בעצם?
(2) מה הבעיה? למה אנשים רבים כל כך סבורים שהם לא יצירתיים? מה קורה בבית הספר שגורם להם לחשוב כך?
(3) מה אפשר לעשות בנדון? מהי יצירתיות וכיצד אפשר לפתח אותה?
אז לשאלה מספר 1: יצירתיות וחדשנות נחשבות הכרחיות בעולם החינוך והמדיניות - בגלל עולם העסקים. למה הן חשובות בעולם העסקים? התשובה בספר היא "כי טכנולוגיה". קצת מזכיר את החוברת שמשרד החינוך הוציא בעת כהונתו של השר הקודם ושנימקה את הצורך בלמידה משמעותית בנימוק המופלא "כי אינטרנט". ובכן, שני פרקים מציגים בפני הקורא אוסף אנקדוטות מהן הוא אמור להתרשם שאכן יש התפתחות טכנולוגית מואצת, ואשר על כן כולם נדרשים להיות יצירתיים. אם הטיעון אינו ברור עד תום, זה בסדר. גם אני לא הבנתי אותו. כנראה ההתפתחותיות הטכנולוגיות אינן דורשות הצגת טיעון לינארי בצורה לוגית וברורה.
שאלה 2 כוללת בתוכה את התשובה: אנשים רבים כל כך סבורים כי אינם יצירתיים משום שבתי הספר גורמים להם לחשוב ככה. גם כאן הטיעון אינו שלם, ומורכב בעיקר מסיפורים רבים והרבה נתונים מספריים שמוטחים על הקורא בסגנונם של דן אריאלי ויעקב בורק, בלי לתת הפרדה בין הנתונים הגולמיים ובין המסקנות והפרשנות האישיים של הכותב.
ובנוגע לשאלה 3, אפשר לחפש בספר הגדרה למושג "יצירתיות". אין כזאת. זה נשאר מעורפל בתור "התכונה הזאת, נו, שמאפשרת לנו לצאת מחוץ לקופסה, ולפעמים להישאר בתוכה, להמציא דברים חדשים אבל בעיקר לבטא את הרגשות שלנו בצורה מעשית כלשהי". רובינסון אף מבטיח שכל אדם צריך ויכול להיות יצירתי, ומספר שיש טכניקות לשפר את החשיבה היצירתית. אבל אם תחפשו בספר את "סודות החשיבה היצירתית" - לא תצליחו למצוא.
אם מחברים את כל הדברים האלה ביחד, ומנסים לארגן את הטיעון של רובינסון לכדי פסקה אח, קוהרנטית וברורה, זה יוצא בערך ככה: העולם מש,נה במהירות, יש חידושים טכנולוגיים שקשה לחזות אותם, ולכן אנשים משנים עיסוקים ופרנסה במהלך חיי הקריירה שלהם. בתי הספר, ובעיקר האקדמיה, לא תוכננו לסוג כזה של שינוי, כי הם נוצרו בעידן התעשייתי. לכן אנשים צריכים מקומות אחרים כדי ללמוד איך להביע את הרגשות שלהם בדרכים מעשיות שונות, ולכן צריך לערוך מהפכה במערכת החינוך.
אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני מאוד, אבל זה מה שהצלחתי לארגן לעצמי מתוך מכלול הפרקים של הספר. אשמח אם יש מישהו שיודע לתמצת אותו בצורה הגיונית יותר.















