ביקורת ספרותית על עונת העצמות מאת סמנתה שאנון
ספר בסדר

---

אני מופתע שהביקורות על הספר הזה כל כך טובות.
כלומר, זה היה ספר די טוב, אבל כשגמרתי אותו הרגשתי שהספר פשוט מאכזב. ציפיתי לספר מרתק שגורם לקוות שהספר השני יתורגם לעברית כמה שיותר מהר (הספר הזה הוא הספר הראשון מתוך סדרה של 7 ספרים). אבל אני לא מבין איך ספר עם סוף כזה יבול להימשך כל כך הרבה. גם ככה סמנתה שאנון מתחה על פני 500 עמודים עלילה של 300 עמודים. בזמן שקראתי את הספר הייתי מתוח נורא. כל הזמן רציתי לקרוא עוד, כי רציתי לדעת מה יקרה בסוף. הספר הזה הוא אחד הספרים שמתחו אותי הכי הרבה כשקראתי אותו.
יש כמה סיבות להתאכזבות שלי מהספר אבל זה מלא ספויילרים ולמי שלא גמר את הספר אני ממליץ שלא יקרא את מה שאני עומד לכתוב.
1. העלילה עצמה- לא סתם אומרים שהסופרת היא ג'יי קיי רולינג הבאה- הספר שלה הוא שילוב של "משחקי הרעב" ו"הארי פוטר"!
פייג' נחטפת למן כלא ל"רואים", כלא מדכא ביותר. אבל בניגוד להארי פוטר, בכלא המדכא הזה אין הרבה הרפתקאות או ריגושים- יש מעט מאוד כאלה בהשוואה לאורכו של הספר. אמרתי שהספר הזה דומה גם למשחקי הרעב משום שבספר הזה, כמו בספרים רבים מדי עכשיו, העלילה מתרכזת בגוף של צעירים, נערים, שכפופים למשטר מסויים, או במקרה של "הרץ במבוך", מנסים לצאת ממבוך שמ-ב-ו-ג-ר-י-ם, מדענים, כלאו אותם בו, כדי להעמיד אותם במבחן קטלני. למה העלילה צריכה להיות מרוכזת תמיד במרד?
2. היסחים של פייג' והסוהר זה משהו מוזר- רגע אחד היא רגועה, הוא מדבר, שנייה החר כך היא כועסת עליו.
ובסוף הם עוד מתמזמזים.
3. שכחתי

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על עונת העצמות