אמרתי כבר שחבל שאין תחרות כמו "מאסטר שף" רק לסופרים? אמרתי. אז אני אומר שוב. אני מניחה שאילו ניר דרום היה ניגש לתחרות כזאת היו אומרים לו שבאמת, כל הכבוד על המאמץ. אבל שאין די בקשר אישי לטרגדיה נפוצה, ואין די בסיפור קורעלב. אני מניחה שהיו שולחים אותו לחזור למטבח, לבשל את הדברים שוב, לחשוב איך לעבות את הדמויות, לתת להן עומק יותר, להוסיף אמינות לעלילה, ולחזור בעונה הבאה עם תוצר טוב יותר.

מה יש כאן? יש דורית. היא בת 14 עכשיו. כלומר ילידת 2001. גדלה בירושלים עם אמא שלה שרה, ובלי אבא, כי הוא מת עוד לפני שהיא נולדה. היא אוהבת את דולי פרטון, ומהווה אינדקס מהלך של שנות הפקה של כל סרט שראתה אי פעם, וגם כאלה שלא. יש אנטי רייצ'ל, שזה דודה רייצ'ל באנגלית, אבל כנראה גם אמור להיות מן בדיחה כזאת. היא רווקה תל אביבית שתופרת שמלות כלה, ומארחת את דורית חודשיים בכל שנה, בזמן שאמא של דורית מתאוששת בארץ מולדתה הודו. חוץ מזה יש בובי ונייתן, שהתפקיד שלהם זה להתאהב בדורית וברייצ'ל בהתאמה.

הסיפור מתחיל בקיץ אחד שבו רייצ'ל מחליטה לספר לדורית את האמת על נסיבות המוות של אבא שלה. הסיפור שונה ממה שדורית הכירה עד כה, והוא מרגיז אותה מאוד. הספר הזה הוא ספר התבגרות וספר מסע. כלומר מסע שגורר התבגרות, או לפחות אמור לעשות את זה. בובי ונייתן נמצאים בעלילה גם כדי לספק לדורית ולדודה שלה מקומות סבירים לשהות בהם כשהעלילה עוברת לניו-יורק. שכן תבינו, אבא של דורית נהרג באסון התאומים, ודורית יוצאת למסע בעקבותיו. כן, עד כמה שזה לא סביר שנערה בת 14 תצא לבד לנסיעה מעבר לאוקיינוס. כבר כתבתי בכמה מקומות שכתיבת ספר בגוף ראשון היא בעייתית. בעיקר כי קשה לעשות אותה בצורה טובה ואמינה. כתיבה בגוף ראשון מפי כמה דוברים קשה פי כמה, משום שהיא מחייבת את הסופר לעבור בין כמה "קולות" במהלך הכתיבה. מסתבר שיש דבר קשה מזה, והוא לכתוב בגוף ראשון של מתבגרת.

אתם לא באמת רוצים לקרוא סיפור בגוף ראשון של מישהו בגיל 14. אם זה חכם ואינטיליגנטי (כמו נניח ב"אשמת הכוכבים") הקול גובל בחוסר אמינות. כי רוב בני העשרה, ובכן אינם כאלה. אני כמובן מוציאה מהכלל הזה את בני ובנות העשרה שכותבים כאן באתר, כי הם כולם אינטיליגנטים לעילא, רק אומרת איך זה נשמע. ואם זו כתיבת טיפש עשרה אופיינית, ובכן - אתם לא רוצים לקרוא את זה. אלא אם אתם בני 14. דורית, איך נגיד את זה? היא לא חכמה ואינטילגנטית במיוחד. אבל מסתבר שגם הדודה שלה, שכבר מזמן עברה את גיל העשרה, לא חכמה או אינטיליגנטית במיוחד, ורק משבצת את דבריה כל הזמן בביטויים באנגלית, שאמורים לרמוז לקורא ששפת האם של הדוברת אינה עברית, אבל רק מטריחים את הקריאה. מה שהספר מכיל זה כתיבה קופצנית בגוף ראשון, של ארבע דמויות שטחיות שלא מצליחות לבנות לעצמן אופי אמיתי ועומק.

מה עוד יש כאן? המון מידע על דולי פרטון, המלווה את דורית על כל צעד ושעל. וגם קצת מידע על אופרה, המלווה את אנטי רייצ'ל. טרגדיה לאומית שמשתקפת באסון אישי, אנשים שלא מצליחים להתגבר על הצער ולהתמודד איתו בחייהם. קצת רומנטיקה, ועוד קצת, ועוד הרבה. ו... ובכן, זהו. ספר שאפשר לוותר עליו בקלות.

הספר "הלו דורית" הוא מרמלדה עם שכבות. יופי של ספר!

אני מודה שבחמישים העמודים הראשונים, הבנתי שאני הולכת לקרוא משהו שאני מגדירה אותו כ"חביב", ואפילו שיתפתי חברת פיסבוקית שלי בתחושותיי,,,, אבל,,, להפתעתי אחרי חמישים עמודים "הוא אחז בי".

אתחיל מהכריכה שהיא בעיניי מקסימה, צבעונית, קייצית וגם צהוב... היי... הלו, הצהוב על המפה בקיץ 2015. הביטו מסביבכם, המגזינים וחלונות הראווה הכל שופע בשמלות, נעליים ותיקים צהובים. הכריכה הזו היא ההוכחה לכך, שגם לכריכות ספרים יש אופנה. ביג לייק!

אחרי הכריכה מגיע גם תורו של התוכן... אין רגע דל בספור הזה! כל הדמויות הראשיות והמשניות מהודקות היטב.

מאוד אהבתי את הפרקים הקצרים שנותנים את תחושת הקצב. מתה על זה!

אתם מכירים את השרשראות הצבעוניות מחוליות, שבדרך כלל הילדים מקשטים בהם את הסוכה? אז בדיוק ככה הספר ערוך. פרק שווה לחוליה אדומה, לתוכו משתרבבת חוליה צהובה וזה עוד פרק, ולאחר מכן חוליה ירוקה וכך הלאה. בסיפור הזה כל חוליה היא פרק ודמות מספרת.

"הלו דורית" מתרכז ב-4 חוליות קרי, 4 דמויות: דורית, דודה רייצ'ל, בובי, ונייתן, כשכל דמות מספרת את הסיפור מהזוית שלה.

העלילה מתחילה בסיפורה של דורית. דורית ילדה בת 14. את אביה היא לא הכירה, משום שהוא נהרג באסון התאומים עוד בטרם נולדה. לאחר לידתה דורית עברה עם האם להודו, ובגיל שנה נחתה בישראל עם האם ואנטי רייצ'ל. (אנטי= דודה) ומאז התגוררו האם וביתה בירושלים.

דורית - נערה מאוד נבונה, סגורה, עצובה, בעלת זיכרון מצוין עם ידע נרחב במגוון נושאים. היא גדלה עם אמא שרה, השרויה בדיכאון ודאבה עמוקים. שרה לא הצליחה להשתחרר מאובדן בעלה באסון התאומים, והתהלכה כ"חיה מתה". בצל דמות האם השבורה, והחיים ללא דמות אב, דורית העסיקה את עצמה במיני מחשבות מטרידות כגון: "מה היה קורה אילו אביה לא היה נפטר". ו... מה אם ... וכך הלאה....

החברה האולטמטיבית-דימיונית של דורית היא "דולי פרטון".

מי זו דולי פרטון? זמרת קאנטרי סלבריטאית, בלונדינית, צבעונית עם חזה גדול שלדברי דורית שווה מיליון דולר.

דורית אפילו רוכשת משקפיים ורודים כמו של דולי פרטון, שרה את שיריה ובצימאון רב קוראת את קורות חייה לפרטי פרטים. דולי פרטון הדמיונית, הופכת להיות הדמות היועצת לדורית, מה שמעניק לדורית את התשומי והחיבוק שהיא זקוקה להם.

בכל שנה בחופש הגדול דורית בילתה בתל-אביב, אצל הדודה רייצ'ל, כשבאותם חודשיים, האם יצאה לחופשה השנתית שלה - ל"ויפאסנה" בהודו.

דודה רייצ'ל-אישה גדולה, תופרת ומעצבת שמלות כלה בדיזינגוף. היא רוכשת חומרי ניקוי בכמויות מסחריות, כשהחברה הטובה של דודה רייצ'ל היא "האקונומיקה". ברבות הימים היא גם גילתה שוודקה מחסלת פיטריות באמבטיה. (כשתקראו תבינו...).

דודה רייצ'ל אהבה מאוד את דורית, פינקה ועטפה אותה בחום ואהבה. יום הגעתה של דורית לת"א, היה יום הכנות מיוחד לשתיהן, שנתמכו גם במאכלים האהובים על דורית לדוגמא: מלאי קופטה. (לקוראים הבשלנים: ניר דרום צירף מתכון בסוף הספר).
בניגוד לדורית שהעריצה את דולי פרטון, רייצ'ל העריצה את אופרה וינפרי ואת הזמרת אלה פיצג’רלד.
עד לפני שמונה שנים דודה רייצ'ל הייתה בזוגיות עם נייתן, ומאז שנפרדו היא מתגוררת בתל-אביב.

נייתן-בן זוגה לשעבר של רייצ'ל. הכיר את ריצ'ל במסגרת רכישת ליתוגרפיות. הם היו ארבע שנים זוג עד שנייתן קיבל גו'ב בניו-יורק ורייצ'ל החליטה לפרוש מהזוגיות. מאז פרידתם ולמרות הטיפולים הפסיכולוגים, מערכות יחסים וסטוצ'ים, הוא לא הצליח להשתחרר ממנה.

בובי-בן להורים גרושים ולמד בכתתה של דורית. עד גיל 10 חי בבוסטון ועד שהוריו החליטו לעלות ארצה. הוא התגורר עם אימו, כאשר כל סוף שנת לימודים טס לחו"ל, לחופשה אצל אביו שמתגורר בניו-יורק.

בובי היה ילד טוב ירושלים ובנוסף להיותו חנון, גבוה וחסון, היה לו מאוד קשה לפענח את הקוד ההתנהגותי של החברה הישראלית.

אימו של בובי (דמות משנית), יועצת ארגונית שהתמחתה בגישור קונפליקטים, ודווקא בקונפליקט של עצמה היא נכשלה. התא המשפחתי נחצה לשניים, משום שהבעל לא הסתדר בארץ החדשה ונאלץ לשוב לארה"ב . מאז גירושיה היא לא עבדה והעדיפה להישאר בבית ולגדל את בובי.

בין ארבעת הדמויות הראשיות מתרחשת אינטראקציה, כאשר רק לקראת הסוף, שרה-האם של דורית נכנסת לתמונה (איך, ולמה תצטרכו לקרוא בעצמכם).

תוך כדי העלילה הסופר ניר דרום נוגע בנגיעות קלות בנושאים כואבים לא פחות ועוד... לדוגמא: יוקר המחייה. באחת הסצנות נדהמת דורית מעלות המאפים, שנרכשו במאפייה סינית בניו-יורק, לעומת המחיר שהיא שילמה על הבורקס, שנרכשו בתחנה המרכזית בירושלים.

ספר קליל שמעוטר בנושאים רציניים ועמוקים כגון: התרגשות, אהבת נעורים, על התמוססות הכעסים עם הזמן, הרגישות הגברית, טראומות של אובדן, על מה שנשאר, הזיכרונות, התסכול של אהבה חד-צדדית, וכיצד שינוי התנהגותי של אחד משפיע על האחר. מעבר לנקודות הללו, יש הדגש רב על עד כמה האומה האמריקאית ליקקה ומלקקת את פצעיה מאסון התאומים.

הדמויות בסיפור הזה שונות וזהות כאחד, והמפתח שמחבר בין הדמויות היא "הבדידות". בנקודה זו שוב אחזיר אתכם לקישוטי השרשראות שציינתי בתחילת הסקירה, זכרו שכל חוליה בשרשרת היא חוליה בפני עצמה בבסיסה. שימו לב, שלמרות שלאף אחת מהדמויות הראשיות, לא היה עם מי להתכרבל, כל דמות בנפרד היתה מעושרת בחום, חמלה ואהבה.

אהבתי את מגוון הדמויות לרבות דמויות המשנה, וצורת הכתיבה שתרמה מאוד לתחושת הטמפו של העלילה.

העלילה קצת דמיונית אך יחד עם זאת מהנה, ומרגשת כאחד.
יופי של ספר ביכורים שהעביר לי כמה שעות נהדרות והטיס אותי גם לניו-יורק מהכורסא מסלון ביתי.
אהבתי את המשפט הזה ולכן אני מסכמת בציטוט עמוד 116:" "TO KNOW HIM IS TO LOVE HIM
ממליצה בחום.
לי יניני

הספר הזה הצליח להוציא אותי ממשבר קריאה. ספר ביכורים קולח, קריא ומעניין. סיפור התבגרות מרגש ומלא חמלה של ילדה בת 14 ושמה דורית.
אביה ואמה של דורית גרו בניו יורק. אביה נהרג בפיגוע התאומים לפני שדורית נולדה. אמה שקעה בדיכאון עמוק, עזבה את ניו יורק ועלתה ארץ ישראל.
כל שנה בחופש הגדול, דורית נפרדת מאמה ונוסעת לדודתה אנטי רייצ'ל בתל אביב. אף אחד לא יודע לאן נוסעת האם בחודשיים הללו. הן מניחות שהיא נוסעת להודו להשתקם נפשית. בקיץ הזה אנטי רייצ'ל מחליטה לשתף את דורית המתבגרת בהיעלמות אביה אחרי אסון התאומים ודורית מגלה שאמה שיקרה לה כל השנים.
דורית בודדה, אמה לא מתפקדת כאם, היא מעין חיה-מתה או "נכה ריגשית" כמו שדורית מכנה אותה. דורית מוצאת תקליטים של דולי פרטון ומאמצת את דולי שמשמשת לה ממלווה דימיונית בכל מעשיה. היא מתייעצת עם דולי ומשתפת אותה בכל מה שעובר עליה.
דורית מחליטה לצאת למסע חשוב כדי לגלות פרטים אודות אביה ואמה, מסע שישנה את כל חייה. היא מגלה בגרות יוצאת דופן במסע החשוב הזה. התובנות שלה והמחשבות שלה מעוררות הערצה.
דורית איננה הדמות היחידה. ישנו גם בובי, בן כיתתה של דורית שהוריו גרושים ואביו גר בניו יורק. בין דורית לבובי מתפתחת אהבה תמימה ומקסימה. ישנה אנטי רייצ'ל שגידלה את דורית מיום שנולדה, ישנו גם האקס של אנטי רייצ'ל, נייתן, שמנסה לפענח למה הזוגיות בינו לבין אנטי רייצ'ל לא מצליחה להחזיק מעמד וכמובן ישנה שרה, אמה של דורית, ששקועה בדיכאון עמוק ולא מצליחה לצאת ממנו.
הספר מורכב מפרקים קצרים, בכל פרק דמות אחרת מדברת בגוף ראשון.
הספר נקרא בנשימה אחרת, הקריאה בו נעימה מאד, כתוב בשפה קולחת בשילוב הומור קליל עם הרבה עניין ומלא רגש.
זהו סיפור עצוב על התמודדות עם אבל, עם שקרים אך הוא מלא אופטימיות ותשוקה לחיים.
ממליצה בחום!

סיפור שמסופר בארבעה קולות .
דורית - גיבורת הסיפור המתוק הזה.
אנטי רייצ'ל - דודתה של דורית , והאנטי זה לא קיצור של אנטיפתית , אלא התרגום של המילה מאנגלית =aunt- דודה.
בובי - בן כיתתה של דורית.
נייתן - האקס של אנטי רייצ'ל.
ולקראת סופו של הספר מצטרף קול נוסף, קולה של שרה,אמה של דורית,ואחותה של אנטי רייצ'ל.
אני באופן אישי הייתי מחבקת כל אחת מהדמויות האלו חיבוק אמיץ , ולוחשת להן באוזן שכל כך אהבתי אותן , והייתי שמחה לחבור אליהן במציאות.
סיפור שמתחיל בירושלים, גולש לתל - אביב , ומהר מאד עובר לניו יורק, מנהטן, שם התחיל / קורה / ואף נגמר הכל.
במהלך קיץ אחד הגיעו כל הדמויות האלו לניו יורק , כל אחת לבדה , אבל את כולן קושר חוט משותף. הסיפור מתפרש על פני תשעה ימים , תשעה ימים בהם יגלו אחד את השני , ויראו אחד את השני בעיניים אחרות ובמבט חדש.ובקיץ הזה דורית עוברת מעין מסע , תרתי משמע , מסע אל עברה , זהותה , וזהו קיץ בו תחשוף סוד גדול שהיה תלוי מעל ראשה כענן קודר ,ותגלה הרבה אמיתות.
כל זה מתובל באהבה האדירה ,שיש לדורית לזמרת דולי פרטון , והרבה פרטים ביוגרפיים אם ידעתם - ואם לאו - אז בבקשה - שזורים לאורך הסיפור, ובסופו גם רשימת השירים הזרועים לאורך הסיפור.
לא יודעת מה היתה ההשראה לכתיבת הספר הזה , מה שמאוד ברור לי , זה שהספר נכתב בהמון אהבה, ואותה האהבה היא זו שיצקה חיות לדמויות הנפלאות האלו.
ניר דרום - איזה עונג הספר הזה! אבל ממש.

ניו-יורק, ניו-יורק

ניר דרום הוא בן ארבעים, בוגר בצלאל בעיצוב גרפי. ניר נסע במסגרת הלימודים לסמסטר בניו יורק והתאהב בעיר. כשסיים ללמוד חזר אליה עם אשתו לעתיד שסיימה גם היא לימודים בבצלאל. הוא עבד במשרד עיצוב בניו יורק והיה שם גם ביום בו נפלו התאומים. הוא קם באותו בוקר ופתח את הטלוויזיה, וראה את הבניין הראשון בוער.

ניר נסע לעבודה והיה בטוח שהשרפה תטופל, כמו שהיה בפיגוע הקודם. כשהוא הגיע לתחנה היו עדיין רכבות לשני הכיוונים, הוא התלבט אם לקחת את הרכבת לדרום העיר כדי לצלם, אבל הרכבת לצפון הגיע ראשונה והוא עלה עליה. בתחנה הוא פגש כבאי נסער וניר היה בטוח שהוא מגזים. כשהוא הגיע למשרד כבר לא היו שידורים והוא הצליח לשלוח מייל להוריו בארץ. במשרד הוא ראה את המגדל השני מתמוטט. כמובן שאף אחד כבר לא עבד באותו יום וניר צעד עם שאר תושבי העיר במשך כשעה וחצי לברוקלין.

למחרת היה לו יום הולדת עצוב, אנשים לא הגיעו לעבודה ואף אחד לא ידע בדיוק מה קורה. סיטואציות שמתוארות גם בספרו. ניר כמו שאר תושבי ניו-יורק הושפע מאוד מהפיגוע. הוא אהב מאוד את המגדלים שסיפקו תמיד מעין נקודת ציון בעיר. הוא אוהב גורדי שחקים והיה מבקר בהם הרבה, הם היו מעין זרקור בעיר, מקום שתמיד כשהבטת בו ידעת איפה אתה נמצא.

לאחר כשנה הם חזרו לארץ, וניר שתמיד אהב לקרוא החל לעצב גם עטיפות לספרים, הוא גם זה שעיצב את עטיפת ספרו המדויקת והיפה.


כוחה המרפא של המוזיקה

לפני כשלוש שנים אמו נפטרה, ומתוך העצב הגדול בו היה שרוי הוא הרבה להאזין למוזיקה בעיקר תוך כדי עבודה. מכל השירים והזמרות שבעולם דווקא דולי פרטון הצליחה לשמח אותו, וכך ברגע אחד נולדה דמותה של דורית גיבורת “הלו דורית”. רק תוך כדי כתיבת הספר הוא הבין שהוא מטפל לא רק בטראומה של איבוד האם אלא גם בטראומה שנגרמה לו מאסון התאומים בניו יורק.

כל דמות בספר המורכב ממונולוגים של ארבע דמויות, מתמודדת עם האבל בדרכה שלה. דורית המתבגרת שגדלה בלי להכיר את אביה שנהרג באסון התאומים. אמה שהיא מעין נוכחת נפקדת בספר, וברור שהאירוע ערער אותה והיא לא חזרה לעצמה מאז ומגדלת את דורית במעין ריחוק וניתוק רגשי. בנוסף מופיעה בספר רייצ’ל הנהדרת, דודתה הצבעונית אחותה של אמה והנגטיב שלה. אמה צנומה וקפואה, ורייצ’ל אישה רחבת לב וממדים, התופרת שמלות לכלות גדולות ומעריצה עוד אישה גדולה עם לב רחב, את אופרה וינפרי. לרייצ’ל יש אהוב לשעבר נייתן החי בניו יורק וגם לדורית יש חבר בניו יורק בובי. נער מכיתתה, החי עם אמו בירושלים ונוסע בקיץ לאביו בניו יורק. בספר מקבלים את נקודת המבט של כל אחד מארבעתם, דורית המתבגרת שמגלה שאמה שיקרה לה כל השנים נוסעת בעקבותיה לניו יורק נחושה לגלות את האמת. בובי הנער מכיתתה מגלה גם הוא כמה חשוב לצעוק או יותר נכון במקרה שלו לכתוב על הקירות את האהבה שלו, ורייצ’ל ונייתן מגלים את כוחה של הכנות. לאם אין אמנם מונולוגים משלה אבל היא בעצם מניעה את העלילה קדימה, וגם היא נאלצת להתפכח מהעולם שחייתה בו ולקבל את המציאות.

מהודו, לניו יורק, תל אביב, ירושליים, המסע אל האהבה

דרך הכתיבה על הדרך שעוברות דורית ואמה שלה הצליח גם ניר להתמודד עם האבל שלו. זה אינו היסוד האוטוביוגרפי היחיד בספר, ניר בא ממשפחה עם שורשים הודיים, כמו אמה של דורית ודודתה הצבעונית רייצ’ל. בספר מרגישים את הטעמים, האוכל, הריחות והצבעים. וזה רק אחד מהדברים ההופכים את הספר למרות תכניו הלא פשוטים לספר שיש בו גם הרבה שמחה.

דורית מרכיבה משקפיים ורודים כמו הדמות שהיא מעריצה דולי פרטון, ובסופו של דבר הספר כולו נצבע בצבע זה. למרות שחלק מהדברים היפים בספר הוא סיפור האהבה העדין שנרקם ביו דורית לבובי ומסע ההתבגרות שעוברת דורית כשהיא מחליטה לנסוע בעקבות אמה לניו יורק, אין זה רק ספר התבגרות לנוער. זה ספר על חשיבות הרגשות, האהבה, האמת ויש בו משהו לכל אחד.

הספר פועל בחזקה על כל החושים, שומעים יחד עם דורית את המוזיקה, מריחים את המאכלים, תל אביב, ירושלים וניו יורק מצוירות בצבעים גרפיים מאוד, והבחור שמארח את דורית בניו יורק מתעסק כל הזמן בגרפיטי. הספר מצליח בדרכו המיוחדת, להעביר את הדמויות ואת הקוראים דרך האבל לתקווה לחיים חדשים ועושה את זה בדרך צבעונית וייחודית מאוד.

ניר עיצב בעצמו את העטיפה המקסימה של הספר, ויש לו גם דף פייסבוק עשיר בשם “הלו דורית” עם המון תמונות וסרטונים הקשורים בספר.

דורית נערה בת 14 עוזבת את ירושלים ומבלה כל שנה את הקיץ עם אנטי רייצ’ל – בעלת סלון לכלות שמנות בת”א. אמא שלה נוסעת להודו כל קיץ והיא נוסעת לת”א עד לקיץ הזה שבו היא מגלה שגם אמה וגם דודתה שיקרו לה במשך כל השנים.

היא מלווה בדולי פרטון שאותה גילתה במקרה בתוך ארז עם דיסקים שמישהו החליט לזרוק והדיסק של דולי קרץ לה מהחבילה. מאז שמצאה אותה דולי מלווה אותה בכל רגע ורגע ועוזרת לה בהחלטות חשובות יותר ופחות. היא מכירה את כל השירים שלה ויודעת איזה שיר מתאים לאיזה רגע בדיוק.

הספר כתוב מנקודת מבטן של ארבע דמויות בספר – דורית, בובי בן כיתתה, אנטי רייצ’ל והאקס המיתולוגי שלה נייתן. כל פרק הוא מנקודת מבטה של דמות אחרת שיחד שוזר סיפור אחד מקסים על ילדה שמתבגרת ומבינה שהעולם לא פשוט כמו שחשבה. עלילת הספר מתרחשת בתשעה ימים בין ירושלים, תל אביב ומנהטן

ספר ביכורים מקסים ושובה לב. לא מורגש שזה הספר הראשון של הסופר – קולח וסוחף לקורא עד הסוף