ללב יש את הזמן משלו…

סיפורן של כרמלה ותרזה,שתי נשים שחייהן משתנים. כרמלה בשנות ה-50 מתאלמנת מבעלה האהוב איתו חיתה שנים של ירח דבש מתמשך. תרזה,בחורה צעירה מתגרשת מבעלה וחוזרת לגור בבית הוריה. השינוי המפתיע בחייהן לוקח אותנו הקוראים למסע בזמן,מסע במעמקי הנפש של כל אחת ומסע משפחתי מורכב ומסובך.

עברה הקשה של כרמלה ,יחסיה עם שני בניה וחמותה ואהבת נעורים קצרה משתלבים אל ההווה של תרזה,יחסיה עם הוריה ופרידתם,גילוי לב נדיר מצד אביה על אהבת נעורים שהובילה אותו לאהבת שיריו של ביאליק,אהבה שעברה אל בתו. ביאליק ושירתו מדומים בעיניי כסרט משי עדין המלכד יחדיו את עברן של כרמלה ותרזה.

לצידן של כרמלה ותרזה מופיעות דמויות נוספות. כל דמות היא נדבך נוסף במסע חייהן. אמיגו עם תלתליו השחורים וקולו המלטף פותח צוהר לליבן ולגופן של כרמלה ותרזה, מוסא שכד הדבש שלו חנך את ירח הדבש של כרמלה ובעלה משה.

יד ביד לוקח אותנו הסיפור אל רמת גן הישנה והחדשה. רחובות ישנים,בתי קפה וקולנוע שכבר אינם ומעוררים זכרונות ורגשות. בעצמי עצרתי את הקריאה ונזכרתי בימי ילדותי עת נסעתי עם הוריי וכשעלה באפי ריח שוקולד עז ידעתי שהגענו לרמת גן,למפעל עלית ותמיד חיפשתי בעיניי את השלט על הבניין. ובעוד ממשיך המסע בין רמת גן לטבעון ממשיכים הזכרונות והרגשות לפעום כשבצורה נפלאה כתוב מבטאה ההונגרי הכבד של סבתה של תרזה, ריחו של מאכל האיטריות המתוק כמו יוצא מבין דפי הספר וממלא את הלב בזכרונות עבר.

ככל שמעמיקים בספר ובדמויות ישנה נטייה לשכוח לרגע שאת הספר כתב גבר ולא אישה,שהרי רק אישה מבינה נפש רעותה. ובכן לא כך הדבר. בכשרון יוצא דופן מתוארות דמותן של הנשים,אהבתן הפיזית והנפשית,תשוקותיהן והצורך של כל אחת להיות אוהבת ונאהבת.

נדמה שכרמלה ותרזה אחת הן. עברן ועתידן,רצונותיהן ותחושותיהן כמו מלכדים אותן לכדי דמות אחת,דמות שישנה בכל אחת מאיתנו.

הספר גדוש ברגשות ובהחלט ניתן לאמר שרגש היא מילת המפתח המובילה את הספר והסיפור. כמו יין צלול ומשובח המשתבח עם הזמן כך ניתן להתענג על הספר הזה שמשתבח כל פעם עוד ועוד,על הכתיבה הקולחת,השפה היפה והחיבור בין עבר הווה ועתיד וההבנה שאף פעם לא מאוחר ללכת בעקבות הלב.

ללב יש את הזמן משלו…

סיפורן של כרמלה ותרזה,שתי נשים שחייהן משתנים. כרמלה בשנות ה-50 מתאלמנת מבעלה האהוב איתו חיתה שנים של ירח דבש מתמשך. תרזה,בחורה צעירה מתגרשת מבעלה וחוזרת לגור בבית הוריה. השינוי המפתיע בחייהן לוקח אותנו הקוראים למסע בזמן,מסע במעמקי הנפש של כל אחת ומסע משפחתי מורכב ומסובך.

עברה הקשה של כרמלה ,יחסיה עם שני בניה וחמותה ואהבת נעורים קצרה משתלבים אל ההווה של תרזה,יחסיה עם הוריה ופרידתם,גילוי לב נדיר מצד אביה על אהבת נעורים שהובילה אותו לאהבת שיריו של ביאליק,אהבה שעברה אל בתו. ביאליק ושירתו מדומים בעיניי כסרט משי עדין המלכד יחדיו את עברן של כרמלה ותרזה.

לצידן של כרמלה ותרזה מופיעות דמויות נוספות. כל דמות היא נדבך נוסף במסע חייהן. אמיגו עם תלתליו השחורים וקולו המלטף פותח צוהר לליבן ולגופן של כרמלה ותרזה, מוסא שכד הדבש שלו חנך את ירח הדבש של כרמלה ובעלה משה.

יד ביד לוקח אותנו הסיפור אל רמת גן הישנה והחדשה. רחובות ישנים,בתי קפה וקולנוע שכבר אינם ומעוררים זכרונות ורגשות. בעצמי עצרתי את הקריאה ונזכרתי בימי ילדותי עת נסעתי עם הוריי וכשעלה באפי ריח שוקולד עז ידעתי שהגענו לרמת גן,למפעל עלית ותמיד חיפשתי בעיניי את השלט על הבניין. ובעוד ממשיך המסע בין רמת גן לטבעון ממשיכים הזכרונות והרגשות לפעום כשבצורה נפלאה כתוב מבטאה ההונגרי הכבד של סבתה של תרזה, ריחו של מאכל האיטריות המתוק כמו יוצא מבין דפי הספר וממלא את הלב בזכרונות עבר.

ככל שמעמיקים בספר ובדמויות ישנה נטייה לשכוח לרגע שאת הספר כתב גבר ולא אישה,שהרי רק אישה מבינה נפש רעותה. ובכן לא כך הדבר. בכשרון יוצא דופן מתוארות דמותן של הנשים,אהבתן הפיזית והנפשית,תשוקותיהן והצורך של כל אחת להיות אוהבת ונאהבת.

נדמה שכרמלה ותרזה אחת הן. עברן ועתידן,רצונותיהן ותחושותיהן כמו מלכדים אותן לכדי דמות אחת,דמות שישנה בכל אחת מאיתנו.

הספר גדוש ברגשות ובהחלט ניתן לאמר שרגש היא מילת המפתח המובילה את הספר והסיפור. כמו יין צלול ומשובח המשתבח עם הזמן כך ניתן להתענג על הספר הזה שמשתבח כל פעם עוד ועוד,על הכתיבה הקולחת,השפה היפה והחיבור בין עבר הווה ועתיד וההבנה שאף פעם לא מאוחר ללכת בעקבות הלב.