ביקורת ספרותית על צ'רצ'יל ומלחמה מאת ג'פרי בסט
ספר טוב

---

זכר אלפא - כמנהיג מלחמה

צ'רצ'יל הציל את העולם החופשי מתבוסה לנאצים, במלחמה שתחילתה נראתה מייאשת, בעיקר בשנים בהן בריטניה ניצבה לבדה מול העצמה הנאצית ששטפה את אירופה. בימים של דכדוך ומשברים, צ'רצ'יל היה קרן אור בודדה באפלה בהובילו את עמו והעולם, מנקודת שפל לניצחון.

בנאומיו, בקולו הצלול והרועם, " לא הבטחתי דבר מלבד דם, עמל, דמעות ויזע," צ'רצ'יל העניק לבריטניה אמונה ותיקווה בניצחון שעוד יגיע, למרות הדרך הקשה והארוכה. על אף שחלפו חמישים שנים ממתו, מנהיגתו עדיין משמשת השראה לחזון ויכולת הנהגה יוצאי דופן במשברים ובמלחמה, מה שמעניק לו בצדק את התואר המנהיג הבולט של המאה ה- 20.

בביוגרפיה של צ'רצ'יל המתמקדת במלחמה, מציב ג'פרי בסט שאלה גדולה, עד כמה הייה צ'רצ'יל גורם משמעותי ומכריע בניצחון בריטניה על הנאצים, שלא פעם היה מונח על כפות המאזניים ?

כיצד נוכל להבין ולהמחיש את תרומתו הייחודית של צ'רצ'יל למלחמה, הרהרתי ביני לבין עצמי, בעת שקראתי את סיפרו של בסט, ולפתע נזכרתי בתמונה מעולם אחר, בליאון, חבר שלי, מאמן כדור עף וותיק שיצא לאליפות המדינה עם קבוצת נערות, היו לו רק שש בנות בקבוצה, אחת הייתה פצועה וישבה על הספסל ( לקבוצה הזאת לא היו חילופים ), אלו ששחקו, חלקן היו טובות ואחרות בינוניות, ולאון בא לנצח, הוא שאג, וקפץ ומיד האולם התמלא באווירה מחשמלת, הוא הלהיב את הבנות, הכניס אותן לאקסטזה, הן קפצו על כול כדור כמתאבדות, יצאו להנחתות וחסימות מעוררות השראה, עבדו כקבוצה מתואמת נחושה, ולבסוף הן ניצחו, והשתרעו על רצפת הפרקט באפיסת כוחות. מעולם לא ראיתי תופעה כזאת, שגרמה לי להבין מהי מנהיגות מעוררת השראה בספורט. האם צ'רצ'יל הנהיג את האומה הבריטית במלחמה בצורה מעוררת השראה כמו מאמן קבוצת ספורט גדולה שלגבייה הפסד או ניצחון הם שאלה של חיים ומוות ?

כמו בספורט, מלחמה היא מצב של לחץ קיצון, המביא את החווים אותה למשברים. רק מי שניחן באופי של מנצח, יכול להתעלות ברגעים של לחצים ומועקות, ולהנהיג את קבוצתו. כזה היה צ'רצ'יל, כמו זכר אלפא העומד בראש להקת זאבים אגרסיבית המשחרת לטרף בכדי לחיות.

צ'רצ'יל " שהתענג על מצבי סכנה ואהב להתריס במוות " ( עמ'- 21 ), הביא לביטוי את להיטותו לסכנה בשעה שלקח חלק בהסתערות פרשים עם רמחים שלופים, על צבאו של המהדי בסודן, היא אומנם הייתה נועזת ומרהיבת עין, אך גם בלתי יעילה, ובכול זאת היא שמשה מטפורה נהדרת לנועזות קלאסית שצ'רצ'יל השכיל להסב לרוחה של הלוחמה המודרנית, בה מככבים אבירי השמיים - הטייסים, או פרשי היבשה - הטנקיסטים. לצ'רצ'יל הייתה יכולת לשלב בין עולם אימפריאליסטי שמרני ישן, לבין חדשנות הנדרשת בכדי לעצב מציאות חדשה, בה מי שמעז ומחדש מנצח.

צ'רצ'יל יצר תחום חדש של מנהיגות המנהלת מלחמה, המתבססת על ארגון בירוקרטי אזרחי, שמצד אחד יורד לרמת הפרטים, ומצד שני קובע אסטרטגיה, שילוב הכרחי במלחמות טוטאליות. מנהיגות שהייתה מעל לגנרלים והאדמירלים, ויצרה קונפליקטים בין המנהיגות האזרחית, למנהיגות הצבאית, אותה ראה צ'רצ'יל מונעת לא פעם, משמרנות, אגו, ולוקה במוגבלויות אינטלקטואליות.

תפיסתו האסטרטגית המקורית והנועזת, של צ'רצ'יל הייתה לעתים נחפזת, היא הביאה אתו במלחמת העולם הראשונה להציע את כניסת הצי לדרדנלים, ונחיתה בגליפולי, בכדי לשבור את קיפאון מלחמת החפירות במערב אירופה, מערכה שהסתיימה בכישלון מהדהד, ושלחה את צ'רצ'יל אל ספסל המחלפים של ההנהגה. כמו מאמן היודע להתגבר על כישלונות, ולהפיק מהם לקחים חיוביים, כך צ'רצ'יל ראה באירוע התנסות מכוננת שעיצבה את מנהיגתו כמנהיג מלחמה לעתיד.

צ'רצ'יל כמו ספורטאי מחליף שהמתין בספסל, בנה את עצמו לרגע שבו הוא יהיה השחקן הראשי והמאמן גם יחד, הרגע הזה היגיע עת צ'רצ'יל התמנה לראש ממשלת בריטניה ב- 1940 עם כניסתו לתפקיד, עשה צ'רצ'יל את מה שהוא ידע, הוא הטריף את המערכת, וגרם לה לשנות דיסקט, למוד מלחמה, אנשים התעוררו למציאות אחרת, נוצרה תחושה של דחיפות, שהניעו את הצבא והכלכלה הרופסים להישגים, וגייסה אותם לבנייה מחודשת לעיתות מלחמה טוטאלית.

אחת התכונות הבולטות של צ'רצ'יל הייתה יכולתו להקנות השראה לבריטניה ולעולם החופשי. למרות הנסיבות הקשות והמאיימות, צ'רצ'יל הפגין התלהבות, נחישות ואופטימיות, בהתנגדותו לכול צורה של תבוסתנות, הוא תעל את נחישות העם הבריטי למלחמה. ברגעים של משברים הוא ידע להקנות תחושת שליטה ושלווה. הוא יצא לחזיתות, פגש באנשים, עודד אותם בנוכחותו, תוך שהוא מסתייע בסממנים חיצוניים אקסצנטריים של מנהיג, לבושו המוזר, סימון הווי והסיגר הנצחי שבאצבעותיו.

בסט לא מתחנף ולא נגוע בהערצה עיוורת, הוא מנתח בסכין מנתחים מושחז את צ'רצ'יל כאדם על חולשותיו וחזקותיו, וכאסטרטג שחלק מהחלטותיו היו הרות אסון. הוא עוסק במהות המנהיגות במלחמה, בקו התפר המעניין שבין מדינאים לגנרלים. הספר לא מצליח להמחיש את הכריזמה של צ'רצ'יל כמנהיג במלחמה, ולתת בכך תשובה למקומם של זכרי אלפא אנושיים, כמנהיגים לוחמים, בחברה שלגביה המלחמה היא מהות קיומית. הצד המפתיע של הספר, הוא המטמורפוזה שעשה צ'רצ'יל ממעמדו כמנהיג מלחמה, למעמד של נביא שלום, בהיבט הזה הספר מרתק ומחדש.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על צ'רצ'יל ומלחמה