ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 באפריל, 2015
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
"בזמנים של אור דועך הוא על המוות של משפחה מזרח-גרמנית, אך לא רק המשפחה, אלא המדינה, השיטה והאידיאה. המשפחה היא קומוניסטית אדוקה, לפחות בתחילת הסיפור, אבל מדור לדור האמונה בקומוניזם, באוטופיה הקומוניסטית נעלמת יותר ויותר. האור דועך". כך הסביר אויגן רוגה את הנושא המרכזי של ספרו בראיון ל-BOSTON REVIEW ב-2014.
רוגה מנסה לספר את סיפורה של משפחה בגרמניה – לימים בחלקה המזרחי של המדינה (ברפובליקה הדמוקרטית עממית של גרמניה ) בעיניהם של ארבעה דורות במשפחה, תוך דילוגים בין גרמניה על שני חלקיה, רוסיה הסובייטית ומכסיקו. רוגה לא היה מעוניין בכתיבת מהדורה חדשה של "בית בודנברוק" של תומאס מאן – השוואה מתבקשת, לעניות דעתי. הוא הסביר באותו ראיון כי בניגוד לתומאס מאן הוא לא יכול היה "לדעת" מה כל דמות חושבת. הוא גם אינו יכול לספר סיפור באופן כרונולוגי. לכן רוגה בחר בשני אמצעים כדי להציג את הסיפור: ראשית, כאיש עם נסיון רב בתיאטרון הוא בחר בגישה מעניינת יותר: הסופר אינו בונה דמויות כמספר מהצד, הוא גם אינו מתפלמס בשם הדמויות. הדמויות, בדומה לתיאטרון, מציגות את הסיפור שלהן. דרך תפיסות עולמן והתייחסויותיהן לדמויות האחרות הקורא לומד על הדמויות האחרות כל אחת בתורה. שנית, רוגה אינו יכול במסגרת צרה של ספר לעסוק בהסטוריה המתחילה אי שם עם קרל ליבקנכט (שנרצח ב-1919) ולסיים את הסיפור לאחר התקפת הטרור על "מגדל התאומים". לכן הוא בוחר בקפיצה בין נקודות זמן – אין עלילה רציפה, בדומה למחזות של צ'כוב. כל פרק מסופר מזוית הראיה של אחד הגיבורים ובנקודת זמן מסוימת. המחבר הרחיק לכת והעלילה נפרסת בדילוגים קדימה ואחורה בזמן.
הסיפור של רוגה קודר – היחסים בין הדורות בעייתיים, נוטים לעימות ומתאפיינים בניכור. כך בין ראש המשפחה וילהלם הקומוניסט האדוק, וקורט בנו שבילה שנים במחנות העבודה של סטאלין בגלל הערה ביקורתית על סטאלין שכתב במכתב לאחיו. גם מרקוס ובנו אלכסנדר, משהחליט לערוק למערב אינם מסתדרים ומרקוס שכבר מתבגר לתוך גרמניה המאוחדת אינו מוצא את מקומו במשפחה הזאת. גם בין בני אותו הדור היחסים טעונים ומרים – עד כדי ניכור מוחלט והתנכרות.
נראה שהסופר הכניס לא מעט אלמנטים אוטוביוגרפיים לסיפור שלו. דמותו של אלכסנדר שערק למערב והתפרנס מתיאטרון דומה לפרקים בחייו של המחבר. אביו של המחבר ואביו של אלכסנדר, קורט, שניהם הסטוריונים.
הסיפור הקודר על שקיעת המשפחה המזרח הגרמנית ודעיכתה של מזרח-גרמניה משתקפת, לדעתי, בסיפור כאשר הסופר מספר על זיכרונותיה נאדייז'דה איבנובה – איכרה קשת היום ואימה של אירנה (רעייתו של קורט) החיה בביתם וזוכרת את הימים – תחילת חודש אוקטובר - בסאלבה שבערבה הרוסית: "בסאלבה אוספים עכשיו את תפוחי האדמה, עשן כבד מתמר מהמדורות הראשונות, ושורשיהם של תפוחי האדמה כבר בוערים. וברגע ששורשיהם של תפוחי האדמה מתחילים לבעור, מגיעה התקופה הזאת שאין לעצור בעדה: תקופת האור הדועך". ואכן יש משהו דטרמיניסטי בגורל המשפחה ובגורלה של אותה מדינה – כמו אותו חורף רוסי קודר שהימים המתקצרים מבשרים על התקרבותו הבלתי נמנעת.
התקשיתי למדי לעקוב אחר עלילות הסיפור בגלל הקפיצות ממספר למספר והקפיצות בזמן כמו גם בגלל הסגנון. לעיתים נקודות המבט של הגיבורים אינן מעניינות. מפת השמות המופיעה בסוף הספר כולל רק את הדמויות המרכזיות שנקודות המבט שלהם מופיעות בספר. יתרה מזאת, לעיתים הרגשתי שהסופר לא מצליח לפתח את המסרים הפילוסופיים – פוליטיים עד תומם בשל הסגנון והמגבלות שנטל על עצמו. אלה אמנם יוצרים לעיתים מארג מעניין, אך זה במחיר של רדידות הדיון הרעיוני. יש שיראו בכך יתרון שכן הוא משאיר לקורא לפתח את הנושאים האידיאים בעצמו.
השורה התחתונה: לא היה לי קל להתרגל לספר הזה. הגישה מעניינת וכמו גם הנושא (לדעתי) אבל כמי שמעדיף סגנון מסורתי בכתיבת ספרים היה לי קשה להתמודד עם ספר זה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אוקי
תודה על דבריך. אני זוכר את הרפובליקה הדמוקרטית העממית של גרמניה או כמו שכינו אוהה גרמניה המזרחית. שמות כמו ולטר אולבריכט, אריך הונקר ווילי שטוף, ממנהיגי של אותה ישות שעברה מן העולם עדיין זכורים לי. אבל גם אני, בעוונותי, למעט ברטולד ברכט לא הכרתי איש מהסופרים שחיו ופעלו בה.
|
|
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה על סקירה יפה לנושא מעניין.
תהליך דעיכת האור על גרמניה המזרחית ותהליך המהילה שלה בזו המערבית, ובטח התהליך שעבר על האזרחים וההשלכה על הדורות הבאים - הוא נושא מעניין. שלפי הידיעה שלי, לא נכתב עליו הרבה, לא הוסרט עליו הרבה, לא מדובר בו כמעט (למעט מעל דפי ספרי ההיסטוריה). |
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
רץ
תודה על דבריך. מעניינת ההשוואה שעשית לסופרים אחרים. בעוונותי לא קראתי עד כה דבר מפרי עטם. אקרא ואשווה. העניין עם קפיצות הזמן בספר של רוגה הוא שהוא מדלג בזמן קדימה ואחורה אין התקדמות ליניארית.
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
דן ביקורת - ממש מעניינת, השבוע סיימתי את הנפילה של קמאי גם הוא מספר סיפור דרך מדיום התיאטרון, ואחרון קיים ז'אנר, מאוד משמעותי של רומנים בעיקר היסטוריים, המתארים את ההיסטוריה דרך קפיצות הזמן - כמו מולינה.
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
yaelhar
תודה. נושא שתי הגרמניות הוא אכן פצע, כך אני מתרשם. הוא מן הסתם השפיע בכל רמות התאים החברתיים ממשפחה ועד לחברה כולה. אני מתרשם כי בספר זה המחבר לקח את התא המשפחתי על ארבעת דורותיו כיחידה בה משתקפים השינויים המתחוללים במהלך העלילה. בראייתו לא מדובר במהפיכה אלא בתהליך שקיעה - אור דועך.
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מעניינת.
נושא שתי גרמניות הוא פצע, ואני מניחה שאפשר לתאר אותו כקרע בתוך משפחה.
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
עמיר
תודה
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
חני
תודה על דבריך. המונח אור דועך אכן משך אותי אותי מאד. יש בו משהו אפל מעבר להתמעטות האור.
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אנקה
תדה על דבריך. אשתי, המנהלת את ספרית הישוב בהתנדבות, הציעה לי לקראו. הוא סיקרן אותי כי לא קראתי לפני כן ספרים על מזרח גרמניה
|
|
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
מעניין, סקירה טובה
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת נפלאה והמונח הזה אור דועך וואו מקבל פתאום
המון משמעות
|
|
אנקה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
דן, ביקורת מקיפה וכתיבה טובה.
מעניין איך הגעת לספר הזה, בעקבות המלצות או במקרה ?
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת