"הדיבר האחד־עשר" מאת ג'פרי ארצ'ר ׁ (הוצאת מודן, 1998) הוא מותחן ריגול אודות הסוכן החשאי קונור פיצג'רלד. ארצ'ר מתאר לנו את חייו של גיבורו למן נעוריו בבוסטון בשנות ה-60' ולאחר מכן לימודיו באוניברסיטה והאופן שבו פגש במאגי, אהבתו הגדולה. "אף שפיקפק בחוכמת מדיניותה של ארצו בווייטנאם, חלק קונור את הפטריוטיות של משפחתו. הוא התנדב לשירות צבאי והשלים את קורס הקצינים שלו בעודו מחכה שמאגי תסיים את לימודיה. בסופו של דבר זכו רק לחתונה ולארבעה־עשר ימים של ירח דבש, לפני שסג"מ פיצג'רלד יצא לווייטנאם, ביולי 1972.
השנתיים הללו בווייטנאם היו כעת רק זיכרון רחוק. קידומו לדרגת סגן, נפילתו בשבי הווייטקונג, הבריחה תוך שהוא מציל חיי חייל נוסף – הכול נראה מרוחק כל כך שכמעט הצליח לשכנע את עצמו שדבר מכל זה לא קרה. חמישה חודשים אחרי שובו הביתה העניק לו הנשיא את העיטור הצבאי הגבוה ביותר של האומה, מדלית הכבוד, אבל אחרי שנתיים בווייטנאם שמח פשוט על שנשאר בחיים וחזר אל האישה שאהב" (עמוד 44).

לאחר ששב מווייטנאם גויס פיצג'רלד לסוכנות הביון המרכזית (C.I.A). שם הפך עד מהרה איש מבצעים מיומן וצלף מומחה. לצד היותו איש משפחה למופת, פיצ'ג'רלד שירת את ארצו נאמנה כ־28 שנים בפעולות חשאיות שהשתיקה יפה להן. זמן קצר לפני פרישתו משלים פיצג'רלד משימת התנקשות בחיי ריקארדו גוזמן, מועמד לנשיאות קולומביה שהינו למעשה מבכירי קרטל הסמים של קאלי.

"פיצג'רלד הניח לאיטו את קת הרמינגטון 700 על כתפו, בפעם השנייה. עיני הכול הביטו במועמד, שהרעים את המילים, "דיוס, גארדה אה לה קולומביה!" הרעש נעשה מחריש אוזניים כשהניף את שתי זרועותיו באוויר מול תומכיו, שענו לא בשאגה "דיוס גארדה אה לה קולומביה!" ידיו של גוזמן נותרו מונפות באוויר בניצחון למשך כמה שניות, כמו שעשה בסיומו של כל נאום. וכתמיד, נותר לעמוד בלא זיע לשניות אחדות.
פיצג'רלד כיוון את הנקודות הזעירות בכוונת עד שהיו בגובה שניים וחצי סנטימטרים ממעל ליבו של המועמד, ונשף את האוויר מריאותיו כשהידק את אצבעות ידו השמאלית סביב הקת. "שלוש... שתיים... אחת," מילמל מתחת לנשימתו ואז לחץ על ההדק.
גוזמן עדיין חייך כשהכדור פילח את חזהו. כעבור שנייה צנח לקרקע כמו מריונטה שחוטיה נשמטו. קרעי עצם, שריר ורקמות ניתזו לכל עבר. דם ניתז על הקרובים אליו ביותר מבין הנוכחים. הדבר האחרון שראה פיצג'רלד היו זרועותיו המושטות של המועמד. שנראה כאילו הוא נכנע לאויב עלום.
פיצג'רלד הוריד את הרובה, פירק במהירות את הקת, סגר את החלונות והבריח אותם. משימתו הושלמה.
הבעיה היחידה שנותרה לו היתה לוודא שלא יפר את הדיבר האחד עשר" (עמוד 19).

אולם ימים ספורים לפני פרישתו מהארגון, מטילה עליו הלן דקסטר, ראש ה־C.I.A את המשימה להתנקש בחיי נשיא רוסיה הנבחר. זוהי משימה שקרית, שלא זכתה לאישור נשיא ארצות הברית. אולם פיצג'רלד אינו יודע זאת. המשימה תתבע ממנו את כל כוחותיו ותסכן את כל שיקר לו. למרות זאת מדובר בסך הכל בספר בינוני, לא מותח עם סוף מאכזב. מנגד הוא כתוב בכישרון רב מה שמעיד על יכולתו של ארצ'ר לספר סיפור טוב. אפשר, לא יותר.

ספר מתח טוב.