ביקורת ספרותית על ניצולים מאת עליזה אורבך
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 באפריל, 2015
ע"י ליאור


רק ניצולי שואה יכולים לעמוד
במה שמדינת ישראל מעוללת להם.
רק אנשים שהביטו בעיני השד
ויכלו לו, יכולים לשרוד את
הביזוי שבעוני
את חרפת הרעב
את הזקנה המנוולת
את הבדידות
את הכאב ההוא
שנמהל ומתמזג
בכאב הזה.
אח שלי עזר ביום השואה שעבר
לאדם טוב אחד שהביא מצרכים להוסטל
של ניצולי שואה.
לקח לאחי ימים רבים להעלות על דל שפתיו
את החוויה המזעזעת שעבר שם.
העיקר שלכולם במדינה הזו יש
טלפונים חכמים.
יום השואה 2015.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אריאל (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
זשל"ב, די כבר. לא הכל פוליטיקה.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא גר בארץ אוכלת יושביה. אני גר במדינה נפלאה שיש בה כל כך הרבה אנשים טובים, ארגונים וולונטריים, מוסדות סיוע וקרנות תמיכה.
ויש בה גם הרבה מה לתקן. נכון. אבל למה הדכדוך הזה?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
וזה מה שבאמת קורה, לצערי. כל מה שיש בראש לממשלה הנוכחית זה רק אירן, אירן ואירן.

קטע יפה, חזק, עצוב ומרגש כתבת.
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ליאור - אתה צודק. אבל מה לעשות יש כאן מדינה אוכלת יושביה. אז מכאן - חני צודקת - חברה לא צריכה להתבסס על רק הנהגה ומדיניות. ואם היא אוכלת יושביה - החברה צריכה לעשות, להתנדב ולשנות (כמו אח שלך, כפי שציינת כדוגמא) זאת ועוד, לא משנה מה בעברו של קשיש שחי בחברה שלנו - ניצול שואה או שהגיע מקזבלנקה - אסור שיהיו ואסור שחברה תאפשר קשישים שחיים בעוני, בעליבות, בחסר ובבדידות. והשיח הזה צריך להיות מושח כל השנה ולא רק ביום השואה ! וזה עלינו. ועוד קצת: לא רואה את הקשר לאיזה טלפונים ניידים יש לכל אחד מאיתנו ! אז מכאן - אני צודק. קאפיש ?
חני (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ליאור כל אחד מתקן מאיפה שהוא יכול. מה ייצא לי מזה שאני אמשיך להפנות אצבע מאשימה
כלפי המדינה? האם היא תשתנה? לא!
אני רואה פה אנשים נפלאים שמארחים ודואגים ולא
רק ביום השואה.יש התנדבות עצומה...
ככה זה לסמוך על עצמנו..
אברהם (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
משום שכבר אי אפשר לשבור דבר שבור.
כך מנהגה של המדינה - המדינה של היהודים - שנועדה לתת מעט מרגוע לשרידי האש, מוסיפה ומגבירה להבות.
חמלה - זו מילה שאינה בלקסיקון של אלה היושבים בחבית הנהנתנות.
נעמה 38 (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
למדינה הזו יש הרבה תהומות שהיא מתרסקת לתוכם זהו תהום אחד מרבים. בלי שום קשר לאיזה סוג סלולרי יש ברשותך. זו מדינה אוכלת יושביה ( כל יום עוד קצת)
ציון (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
שואה חבל חבל כשאבי לפני הרבה שנים הסביר
לי מה זה יהודים ויהדות לא האמנתי שהעם
שאבא שלי דיבר עליו יכול להגיע למצב כזה
שהוא שוכח את זקניו ואת האדם ברגעיו הקשים
חבל חבל .
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
כאוב כמה נכון. ולפתע מרגיש לי נכון לשתף... הימים האלו שבין שואה לתקומה,
הימים האלו שקורעים לחתיכות קטנות את הנשמה,
הימים האלו שלא נותנים לנפש דקה של מנוחה,
בין זיכרון הסבתא האחת והיחידה שידעתי - ממני הלכה בעודי ילדה קטנה
זיכרון המבט הכחול, הקר, החודר והעמוק דרכו הביטה בי, אותו הורישה לי. הוא המבט שמביט בי מאז במראה ורואה את מבטה – אותו המבט שהטביעה בי מאז ולתמיד כמזכרת עד, הוא כל מה שנשאר לי ממנה,
המבט הכחול העמוק וזיכרון המספר הכחול העמום – על אמת ידה הימנית.
לבין.. שייך כבר ליום הזיכרון..





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ