ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 בינואר, 2015
ע"י תמי
ע"י תמי
ספר מקסים - סיפור אמיתי על בחורה שוויצרית, לבנה שבמהלך חופשה בקניה עם ארוסה,
מתאהבת בגבר מקומי, מסאי שחור ומחליטה לחזור לשוויץ ולהתארגן בנסיעה חזרה לקניה
כדי למצוא שוב את הנווד האפריקני - לקטינגה.
לאחר פגישתם המחודשת, היא מחליטה לחזור לשוויץ, למכור את כל רכושה ולחזור לאהובה
לקטינגה שבקניה. היא נאבקת במחלות של קדחת ומלריה, ונמצאת בסכנת חיים,
אך ממשיכה לחיות בבקתת קש, בתנאי מחייה קשים.
למרות כל הקשיים והבירוקרטיה, קורין הופמן ממשיכה לחיות עם לקטינגה, מקימה עסקים,
יולדת בת....עד להתפקחותה.
לאורך כל הספר חשבתי לעצמי שקורין הופמן פשוט אישה לא חכמה שמוכנה להקריב כל כך הרבה
בשביל כל כך מעט....
סיפור מאוד מעניין. מומלץ.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אני קראתי, אבל מזמן.
אני כן זוכרת את עצמי דופקת את הראש בקיר ושואלת את הכותבת (כביכול): איך את עיוורת? איך את לא רואה.
אבל כמובן, גם זאת יכולה להיות פרשנות שלי. מה שכן, בנוגע לחיי אהבה, וזה כבר לא פרשנות: רואים הרבה נשים עושות שינוי במהלך חייהן בעקבות אהבה לגבר, ויש הרבה פחות גברים שעושים דבר דומה. טוב? רע? מציאות. |
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
:-)
הוא שאמרתי.
כמו הרבה דברים אחרים,לרוב הסיטואציה מורכבת קצת יותר ופנים רבות לה כך שמי אנו כצופים מהצד שנשפוט, ולגבי הספר הספציפי הזה, לא קראתי אותו כך שאיני יודעת אם זו תובנה של הגיבורה כחלק מהתפתחות הדמות או של תמי שכתבה את הסקירה לספר. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
זה הסיפור שלך.
ומאוד תלוי בדרך שבה את מספרת אותו (לעצמך, ולאחרים). את יכולה לספר את זה כסיפור הצלחה מדהים (עובדה: התוצאה היא ילד נהדר, וכל הדרך היתה שווה את זה). את יכולה לספר את זה כסיפור של טעות וכישלון (כמה שטויות עשיתי, לפחות יש לי ילד עכשיו). ואת יכולה לספר את זה כסיפור מפוכח (הייתי צעירה, עשיתי טעויות, התבגרתי ולמדתי מהן). אחרים אולי יראו את הדברים אחרת, וילמדו מהם דברים אחרים.
הסיפור, כפי שקוריו הופמן מספרת את סיפור חייה, כפי שבטי מחמודי מתארת את סיפור חייה, וכפי שנשים רבות מתארות את סיפור חייהן (וזו הנקודה שלי), הוא סיפור של התלהבות/התאהבות, הליכה "אחרי הלב", התפכחות, ושינוי. |
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
בואי לא נלך רחוק,
ועל מנת שלא אדבר על אחרים, אספר על עצמי. בעלי הראשון היה "טעות" ש"התפקחתי" ממנה בעל כורחי מהר למדי אבל הבן המשותף שלנו, דוגמה ומופת, מלח הארץ... גם הוא וגם אני היום בזכות ובגלל אותה מערכת יחסים. אז זו היתה "טעות"?" שטות"? ואולי לא?
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
סמנטיקה או לא,
תסתכלי על הסיפור כאן: התאהבות, מעבר לעולם השלישי (קניה), סכנות (ידועות מראש) של קדחת ומלריה, תנאי מחייה פרימיטיבים. לא כולם יראו בזה שטות, יש אנשים שעושים בחירות כאלה, והן בחירות מושכלות. מתוך רצון להתנתק מהחיים המודרניים, או מתוך רצון לתרום לתושבים במדינה נחשלת וכדומה.
ספציפית מבחינת קורין הופמן, זו היתה טעות, ובגלל זה מדובר על "התפכחות". מי שלא טועה לא מרגיש צורך להתפכח. |
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
האמת, נצחיה, נראה לי שהויכוח לכאורה הוא סמנטי.
גם "שטות" וגם "טעות" הן בעיני המתבונן/ת ולפעמים הן בפרספקטיבה של זמן. ולא חסרות לכך דוגמאות. ולגבי ה"מגדר" נראה לי שרק נתת חיזוק לדברי, אני טועה?
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
זה נכון שדברים הם משתנים, ועדיין השיח הפוסט מודרניסטי הוא בעוכרינו.
כן, יש שטויות, ויש טעויות, ולפעמים האדם הכותב עצמו מודע להם, אם כי בדיעבד.
נכון שדברים יכולים להשתנות, אבל בהגדרת "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן, שטות היא דבר שאפשר לחזות מראש, ושאנשים בסביבת האדם אכן רואים זאת ואף מתריעים. שטות למשל היא מה שעשתה בטי מחמודי כשנישאה לאיראני ונסעה איתו למולדתו. לאחר המעשה המכריע הזה, היא עברה דברים קשים, ונהגה באומץ רב, אבל זה לא משנה את הבעייתיות בבחירה הראשונית שלה. וזה נכון שאין מונופול מגדרי על שטויות, אבל איכשהו גברים נוטים פחות לכתוב עליהן (ואולי גם להודות בהן). |
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
תמיד אני תוהה מי קובע מה הם "שטויות" ומה הקריטריונים....
מי קובע מה טוב ומה רע, מה הרבה ומה מעט ועל פי איזה ק"מ. מה שנכון לאחד, לא נכון לאחר ומה שיכול להיות נכון בזמן מסויים יכול להיות טעות גורלית בזמן אחר. מה שנראה רע יכול להתגלות כטוב ומה שנראה טוב יכול להיות רע מאד לטווח ארוך. ומי אנחנו שנשפוט? ואגב, לראייתי אין לאף אחד מהמגדרים נטייה טבעית ובוודאי לא בלעדיות על "שטויות" ...
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
האמת? זה נכון.
יש שורה שלמה של ספרים כאלה, של נשים שעשו שטויות בעודן "הולכות אחרי הלב". אבל איכשהו לא נראה שהן או הקוראים שלהם לומדים את הלקח הנכון. לפחות יוצא מזה ספר.
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
